שתי שאלות בעקבות הגירוש

שלום רב לך הודיה.
השאלות שלך מצוינות ועמוקות. כולנו טרודים כעת בשאלות הללו. השאלה הראשונה יותר מורכבת ונתונה במחלוקת, ואילו לגבי השאלה השניה יש תמימות דעים בקרב הרבנים.
נעשה כאן מעשה של רשעות כשגורשו אלפי יהודים מבתיהם. כיום אנו רואים באופן עוד יותר חד את התוצאות הנוראיות ואת חוסר תשומת הלב של הממשלה לאותם אנשים. יש עדיין אלפי אנשים שנמצאים במקומות שלא ראויים למגורים, אם בבתי מלון ואם באוהלים. כבר כמה חודשים מגייסים תרומות של שמיכות ושל אמצעי חימום, דבר המשקף את המצוקה הנוראה בה אנשים שגורשו מהגוש חיים בה. בינתיים דיברתי רק על הנושא הכלכלי, אך במישור הרגשי הדברים עוד יותר גרועים. אינני יודע עד כמה את חשופה לסיפורים על החיים של אנשים שגורשו, דרך התקשורת לא שומעים כלום עליהם. יש לי קרובים שגורשו מגוש קטיף ואני רואה איזה חוויה קשה הם חוו.
אני יודע שאותם חיילים לא החליטו את ההחלטה והם ´רק´ ביצעו פקודות, אך בדיוק לשם כך ה´ נתן לנו שכל- לבדוק ולחשוב לפני שעושים מעשים בעלי השכלה כל כך גדולה.
אינני מתכוון שאותם חיילים היו צריכים לשקול את מעשיהם מבחינה תורנית, כי אין להם את הכלים לכך. יש לי תביעה עליהם ברמה האנושית. הרי אם היו מגרשים ערבים מבתיהם היו קמים כל ´אבירי כבוד האדם´ ומנסים לעצור את אותו מהלך. משום מה, תמיד נגדנו מושמעת הטענה של שמירה על הצבא. כל קצין טוב יותר שהשמירה הכי טובה על הצבא היא שחייליו לא יעשו דברים כמו רובוטים כשיש פקודות שנתקלות בדילמות מוסריות. הפינוי לא נעשה תוך כדי מבצע מורכב ומסוכן, אלא אנשים היו יכולים לחשוב ולהביע עמדה. הרי ההחלטות התקבלו בצורה כל כך לא דמוקרטית- נגד החלטת מתפקדי הליכוד, תוך פיטורי שרים וקניית קולות וכו´, שאנשים צריכים היו לחשוב אם הם מסכימים להיות שותפים למעשה כזה.
איננו יכולים להרשות לעצמינו להיות סלחנים מדי, הרי כעת מדברים על עוד גירושים. הדבר דומה לאחד שנותן מכות לחבירו ואחרי כל מכה אותו המוכה אומר שהוא סולח. באמצע שהחוטא הוא תוך כדי העבירה ולא קיבל על עצמו לחשוב על אותו מעשה, הרי שלסלוח לו זה לזלזל בחומרת העבירה שהוא עשה. נעשה כאן חילול ה´ גדול, שמאז השואה הנוראה לא היה כזה חילול ה´. אינני משווה את הגירוש לשואה, אלא שאני אומר שאף פעם יהודים לא גירשו את אחיהם בצורה כזאת מחפירה ונתנו לבתי כנסת לההרס ולטרור להתגבר וכו´. אסור לנו לשכוח את אותו מאורע, ואסור לנו לשדר שנגמר וכעת נתחבק כרגיל. מצד שני, צריכים להשאיר דלת פתוחה למי שרוצה לדבר ולחשוב על אותם מעשים שהוא עשה.

בקשר לשאלה השניה ששאלת. כך הוא דרכו של ניסיון. הקב"ה נותן לנו קשיים ומהמורות ורוצה שנתגבר עליהם ונתעלה על ידם. הרי ברור לכולם שאם יש חולה חייבים להתגבר בתפילה ואף אחד לא יעלה על דעתו שזה רצון ה´ שנעזוב אותו לגסוס לנפשו. הרי אימותינו הצדקניות היו עקרות, כדי שיתפללו על ה´ שילדו ילדים ואם היו מתייאשות מראש הרי שלא היינו כולנו כאן. בדיעבד, אם רואים שהתפילות לא הצליחו אפשר לומר שכך ה´ מכוון את המציאות וגם זו לטובה, אך לכתחילה אנו צריכים להתפלל ולהשתדל שתתגלה המציאות האלוקית בעולם.
בצפייה לראות בהופעת ה´ השלמה בעולם,
אני רוצה להוסיף שהעיסוק במה שעברנו הוא חשוב, אבל חשוב מאוד גם לא לשקוע בכך אלא למקד את עיקר המבט קדימה, איך אנחנו מתקנים ומחזירים את עם ישראל לפסים.
ליעד.