שפע שוק

שלום וברכה

אני כמובן לא יכול לדבר בשם "אנחנו".

עמדתי תפורסם בשבת הקרובה בדף פרשת השבוע "שבתון":

פתיחת עסקים בשבת היא עניין בעל משמעויות רבות. בראש ובראשונה מדובר באיבוד הזהות הציבורית של רשות הרבים במדינת ישראל. לא ניתן לדבר על הגדרה כמדינה יהודית דמוקרטית, אם לא מביאים לידי ביטוי את ה"יהודית" כנורמות מעשיות. השבת היא בוודאי אחת המהויות העמוקות ביותר של העם היהודי, וזו אחת הבשורות הגדולות ביותר שהיהדות בישרה לעולם כולו, והכחדתה מרשות הרבים היא פגיעה ביסוד הקיום של המדינה היהודית.
בשל העובדה שחלק בלתי נפרד מהזהות היהודית הוא ענייני צדקה ומשפט חשוב יש להדגיש גם את ההיבט החברתי של מצוות השבת. בנוסח עשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן נאמר כי מצוות השבת היא גם לזכר לעובדה שהיינו עבדים במצרים – מי שנתבע לעבוד שבעה ימים בשבוע ויודע את משמעות הציפייה למנוחה לא יעשה זאת לאנשים אחרים. הארגונים החברתיים הם שהיו צריכים לעמוד בראש המאבק נגד עסקים בשבת – פתיחת עסקים בשבת מנצלת בצורה מחפירה דווקא את הרבדים החלשים בחברה, והם שלא זוכים לחרות ולמנוחה הציבורית הכללית ביום זה. המספר המועט של הנתבעים לעבוד בשבת בתחומי המלונאות וכדו', הופך לאווירה ציבורית כללית, המנצלת חולשה של אחרים, ופוגעת דווקא בשכבות נצרכות במקומות הכואבים ביותר: במנוחה ובחרות, באחדות המשפחה וביכולת שלהם להיות חלק מהציבור הכללי.
היבט נוסף של התרחבות העסקים בשבת הוא ההיבט החברתי הכללי. פתיחה זו תעמיק את הקרע ותהפוך אותו לבלתי ניתן לאיחוי בתוך החברה הישראלית. אנשים נאמנים לשבת לא יוכלו לעבוד במקומות רבים ומגוונים, ובשל כך החברה הישראלית תתפתח לשתי חברות כלכליות עצמאיות, בה חברות דתיות יעסיקו דתיים בלבד וחברות חילוניות חילוניים בלבד. ההפרדה הקיימת היום במערכת החינוכית, וההולכת ומחלחלת למערכת ההתיישבותית, תעמיק עוד יותר ותהפוך לעמדה מוגמרת של חוסר יכולת להתקשר בריתמוס החיים הכלכליים. המגמות המבורכות לצמצום קרעים ושסעים יעמדו בפני חומה בצורה בלתי ניתנת למעבר.
שלוש הפגעים שתוארו לעיל צריכים לעמוד לנגד כל יהודי במדינת ישראל, ללא קשר לנאמנותו למצוות. בשפה הזו אנו פונים לציבור הישראלי כולו, וקוראים לו לחזק את מה שהוא עצמו מאמין בו. השפה העיקרית צריכה להיות שפת הזהות, והפנייה צריכה להיות אל החלקים הטובים שבאדם, ואל הרצון הקיים אצל רוב יהודי מדינת ישראל לשמור על הזהות היהודית. מניסיוננו למדנו כי כוח לא מועיל, ולא החקיקה היא השפה. ברם, מטבע הדברים, כשם שהמורים הם אלה שנאבקים על החינוך על אף שדווקא ההורים היו צריכים לעשות זאת, כשם שהרופאים הם הנאבקים על הרפואה על אף שהציבור הרחב היה צריך לעשות זאת, גם בנושא השבת טבעי הוא שנאמני השבת ושומרי מצוותיה הם שצריכים לעמוד בראש המגמה להחזרת השבת לרשות הרבים הציבורית של מדינת ישראל. הציבור הדתי נקרא אפוא לנהוג בדיוק כפי שהוא נוהג בחייו הפרטיים: כשם שהוא עצמו לא יסכים לחלל שבת עבור כל תמורה בעולם, כך הוא צריך להירתם לנושא זה במישור הציבורי והכללי.
העדפת מקומות שומרי שבת צריכה לעמוד לנגד עינינו, גם אם הדבר מחייב נסיעה לנקודה רחוקה מעט יותר כדי למלא דלק, וגם אם הדבר גורם לאדם לא לקנות בקניון הפתוח בשבת אלא במקום אחר ואפילו אם הוא מעט יקר יותר. יש לנו כוח צרכני אדיר, ואותו אנו צריכים להעניק לשומרי השבת שבין אנשי העסקים. הדבר גם צודק מאוד – הם מפסידים בשל העובדה שעסקיהם סגורים בשבת, ועל כן אנו חייבים להיות שותפים בהפסדיהם* לא זו בלבד אלא שבכך אנו ממתנים את הכפיה האנטי-דתית הלוחצת בעלי עסקים מסורתיים לפתוח שבת. כל משפחה מחויבת להעדיף לקנות אצל שומרי שבת, ולחזק בכך את היסודות הגדולים של קדושת יום השבת.




כל טוב