שאלה
איך אדם יכול לשנוא את עצמו? את מה הוא בעצם שונא, את מה שה' בחר שהוא יהיה..? או שהוא בעצם זה שאחראי לכך שהוא זה בעצם הוא..? שונא את הבחירות שלו שמביאות לכך שזה האדם שהוא?
נכתוב בצורה מובנת יותר - נניח אני ח"ו שונאת את עצמי. איך זה שאני שונאת את עצמי? אם אני לא אוהבת דברים בי, אז אני אשנה אותם! אני לא חיה את כל החיים עם תכונות שאני לא אוהבת והרכב שאני לא אוהבת, כי כשלא אוהבים משהו מפסיקים לעשות אותו. (ברור שדברים מורכבים יותר. אבל העיקרון..) אז את מה בעצם שונאים?
האם אני שונאת את הבחירות שלי ואת המעשים שלי, כי הם בסופו של דבר גורמים לי להיות מי שאני, ואני לא אוהבת את התוצאה? אני עושה דברים שאני לא אוהבת ופשוט לא מצליחה להפסיק לעשות אותם ושונאת את עצמי בשל כך?
או שבעצם אני שונאת את מה שה' בחר שאני אהיה..? אם ה' הוא זה שבוחר את הרכב התכונות מהן אני בנויה, אז שנאה עצמית היא בעצם שנאה שמופנית כלפי ה', על כך שהוא עשה לי את זה..? (אם זה ככה - אז אמונה בה' תעזור.. להאמין שהוא עושה הכל לטובה, ושכנראה לא הכל באמת רע כמו שאני רואה. התכונות אמורות לעזור לי לקיים את הייעוד והמטרה שלי בעולם, אז כנראה הן מיועדות למשהו טוב ואמורות לשמש אותי בעתיד כדי לקיים את הייעוד שלי, ואם ככה אז הן לא כ"כ רעות:) )
סתם התלבטות ביני לבין עצמי...
נחסוך לכם עבודה - השאלות שהעליתי:
1) מה זה בעצם שנאה עצמית? איך היא אפשרית?
2) ממה נובעת השנאה? מהאפשרויות שהבאתי או בכלל מאפשרות אחרת?
3) איך ניתן להתמודד עם שנאה עצמית?
סתם שאלה שחשבתי עליה כשקראתי שו"תים פה - כשאתם עונים על שאלות של נפילות באיטנרט, לכם היו? אתם יודעים על מה אתם מדברים מאיפה? סתם ניחושים..? אני מנסה להבין איך כולם מומחים בלדבר על התחום הזה. אף אחד לא אמור לדעת מה קורה שם אם הוא לא נופל, ומדברים על זה כאילו זה נושא ידוע.. אבל זה לא ידוע אם לא נכשלים בו. זה בסדר לא לענות על זה אם זה לא נוח:)
תשובה
שלום יקירה,
שאלות יפות ומלאות מחשבה.
שנאה עצמית נובעת מהפער בין התפיסה הערכית שלנו לבין המעשים שלנו.
היה פעם פילוסוף שקראו לו אפלטון, והוא חשב שכשאדם יודע מהו הטוב - ברור שהוא יעשה אותו; הרע בעולם נובע מבורות, הוא טען, שהרי לא ייתכן שאדם יודע מה נכון ולא מקיים זאת.
אפלטון היה חכם, אבל היום אנחנו רואים את זה קצת אחרת...
אנחנו מורכבים מכל מיני רבדים וכוחות. כוח אחד הוא הכוח השכלי, כוח אחר הוא הכוח הרגשי, כוח שלישי הוא הכוח המעשי - ולא תמיד יש חפיפה ביניהם. למשל, את יכולה להאמין בכל לבך ולהיות משוכנעת בכל הכח האינטלקטואלי שלך, שאדם צריך לדאוג לבריאותו ולעסוק כל יום בפעילות גופנית. האמת שרובנו מאמינים בכך, והאמת שרובנו לא מקיימים זאת... למה? כי מחשבה לא מחייבת מציאות, ופעמים רבות יש ביניהן פער.
הדבר הזה הוא כנראה מוטמע במציאות, אך כשהוא נוגע לעניינים שבנפש ובמידות זה נעשה קשה יותר להכיל ואף עלול להוביל לביקורת עצמית קשה. למשל, בחורה יכולה להגיד לעצמה - אני הרי מאמינה שצריך להאיר פנים לכל אדם ובאמת חושבת שזה הדבר הנכון. למה אם כן אני מוצאת שאני קצרת רוח ועצבנית, דווקא עם אלו שקרובים אלי ביותר?
החוויה הזו של חוסר מיצוי וכישלון יכולה להוביל לתחושות קשות. תחושה ש"אם לא הצלחתי אני לא שווה כלום", תחושה ש"אני רק מדברת גבוה אבל לא מסוגלת לעשות", ומשם קצרה הדרך ל"אני בעצם לא שווה כלום ואני בכלל לא אוהבת את עצמי".
השנאה, כפי שאת מגדירה אותה, נובעת מתחושה של חוסר-ערך עצמי, של כישלון שלא ניתן להתגבר עליו כי הוא נתפס כחלק בלתי-נפרד מהאישיות. התחושה היא לפעמים שאין דרך להתמודד ולהתגבר ולכן אפשר רק לדחות את עצמי מבחינה רגשית.
אז מה עושים עם זה?
קודם כל לעצור רגע, ולעשות חושבים.
ה"אני" שלך - הוא הדבר היחיד שתהיי בחיים. נכון שבע"ה תגדלי ותשתני הרבה, אבל היסוד שלך תמיד יישאר אותו יסוד, והדרך היחידה שלך לצמוח בצורה בריאה וטובה - היא אם תאהבי את עצמך. הרי האהבה בונה, והשנאה הורסת.
איך מתנתקים מהשנאה כלפי עצמי שממלאת את הלב?
המון עין טובה על עצמך, הרבה מבט של חסד. לשים לב לא רק למקומות שבהם את מרגישה שאת נכשלת אלא דווקא למקומות החוזק - המקומות היפים שבך. לעסוק בדברים חיוביים, להקיף את עצמך באנשים טובים, לקבל את זה שאת רק בתחילת הדרך ושלאט לאט ה"עצמי" שלך הופך למה שאת רוצה שהוא יהיה.
יש נפילות בחיים, זה חלק מובנה בחיים האנושיים. אבל הנפילות לא אמורות להרחיק אותנו מעצמינו אלא לתת לנו הזדמנות לקום, להתגבר, לגדול, ללמוד על עצמינו.
לגבי מה ששאלת על אופן ההשבה: יש מי שמשיב כ"בעל תשובה" שגם הוא התמודד עם האתגרים האדירים הללו וכיום, ממקום חזק ומתגבר יותר, יכול לחלוק מנסיונו ומנקודת מבטו. ויש מי שמכיר את הנושא דרך אנשים רבים אחרים שחוו את אתגרי האינטרנט וכך צבר חכמת חיים.
אני מאחלת לך הרבה גדילה מתוך קבלה ואהבה עצמית...
ליאורה