שאלה
אני אדם לא דתי אך שוקל להתפלל בשבת בבית כנסת ליד ביתי. לשיטתי, נסיעה ברכב בשבת לטיול מהווה קיום מצוות המנוחה בשבת כיוון שאני נהנה מהנסיעה הרגועה, ומהמקום שאליו אני מגיע. זה מפריד לי מהותית בין שבת ליום חול מבחינת החוויה והמנוחה הנפשית שזה מספק. לדידי, הגעה לתפילה והתפללות, ברמה ה"טכנית" דומות יותר לעבודה מאשר נסיעה ברכב (בלי לפגוע כמובן בקדושת התפילה עצמה ובמהותה). אודה להתייחסות כבוד הרב לגישה הנ"ל, שקיימת אצלי במישורים נוספים בכל הנוגע לשאלות דת.
בתודה.
תשובה
שלום וברכה
ברוך הבא.
לו אכן יסוד השבת היה יום מנוחה – סביר להניח שהיית צודק. הנסיעה לבילוי הייתה מנוחה נפשית, והעבודה בתפילה היא עבודת רוחנית עם מאמץ (לפחות כך ראוי שהיא תהיה) אך אינה מנוחה במובן המקובל של המילה.
ברם, יסודו של יום השבת כפי שהוא מופיע בעשרת הדיברות שבפרשת יתרו (שמות פרק כ) כלל אינו יום מנוחה. זהו יום של אמונה, המחדש את האמונה בבורא עולם, ובכך שהקב"ה ברא את עולמו בששה ימים (יהא מובן ששת הימים האלה אשר יהיה ) ושבת ביום השביעי. בשל כך, הלכות יום השבת אינן מושפעות מהמגמה שהשבת תהיה יום מנוחה, אלא מכך שהשבת תביע את האמונה בכך שבתום ששת ימי הבריאה הייתה שביתה ממלאכה.
לפיכך, מה שאסור לעשות בשבת הוא להביא את כוח יצירתו הגדול של האדם לידי ביטוי. על כן אסור להדליק גפרור – לא בשל העובדה שזה פוגע במנוחה, כי אם בכך שבהדלקת הגפרור נעשית פעולת יצירה של ממש בניגוד למה שהיה ביום השביעי של ימי הבריאה. את הנסיעה במכונית לטיול יש אפוא לבחון לאור עיקרון זה, והדלקת המנוע והנסיעה בו אסורה בשל כך.
כל טוב