שמירת נגיעה

שלום רב

ההלכה קובעת שעל גבר ואישה להתרחק זה מזה "מאוד מאוד" (שו"ע אה"ע כא, א). ההלכה הזו נובעת מדברי התורה "לא תקרבו" - כלומר לא מספיק שאסור לעשות את מעשה ביאה עצמו, אלא גם אסור לעשות מעשים שמקרבים בין בני הזוג.

כחלק מההלכות של ההרחקה בין גברים לנשים נכלל גם האיסור לגעת באישה, וזה לא משנה אם היא נשואה או פנויה - בשל העובדה שהיא או טמאת נדה (בפנויה - היות ואסור לפנויות לטבול במקווה, ועד שלא טבלה היא טמאה) או אשת איש.

ככל הידוע לי יש אמנם מחלוקת אם נגיעה אסורה מהתורה או מדברי חכמים, אך רבים פסקו שהאיסור הוא מדרבנן.

פרטי ההלכה כוללים כל מגע שהוא - כולל לחיצת יד, בשל כך שאלו הם חלק מההרחקות שיש לנהוג בהם כדי שהחברה שלנו תהיה חברה צנועה וקדושה.

אם לחיצת יד הייתה ללא כל חיבה, היה אולי ניתן להתירה - אבל בשל כך שזה בכלל לא הכרחי שכך הדבר, ובעיקר לאור העובדה שקל להידרדר בהקפדה על הלכות אלו (כידוע, אין אפוטרופוס לעריות) - יש להחמיר בכל סוג של מגע.

בתור מדריך (בהנחה שהחניכים שלך מספיק בוגרים לדברים אלה), הייתי ממליץ לך לנסות לדבר גם על הטהרה של הקשר הזוגי בין בני זוג נשואים, ועל העובדה שהעומק של הקשר הזה מתבסס באמצעים רוחניים עד שהוא מגיע לשיאים שלו באמצעות המגע הפיזי ועד המקום העליון ביותר וההתקרבות השלמה ביותר באמצעות יחסי אישות. כדי לשמור על ההתקרבות הזו למי שהיא הזיווג שלי - עליי לשמור את עצמי עד החתונה, ואם אגע במישהי, ואפילו אתחתן איתה בסוף, זה כבר לא יהיה אותו הדבר כמו לאחר החתונה.
אתה מוזמן לעיין גם בספר "מגע הקסם" (אם אני לא טועה יש עותק שלו באינטרנט).

מקווה שהועלתי בתשובתי, ושיהיה המון הצלחה!

אריאל
(המשיב אינו רב)