שאלה
כבוד הרב, שלום.
אני בת 17, בכיתה י"ב וברור לי שכל קשר שאכנס אליו יהיה למטרה רצינית.
אני מאימינה באמת ובתמים בצורך לשמור נגיעה, ואני מרגישה שזו אחת ההחלטות הכי אמיתיות ויפות שקיבלתי על עצמי, אך עד עכשיו לא עמדתי בשום נסיון בעניין זה.
כעת, אני יוצאת אם בחור שנה מעלי שאינו שומר נגיעה. אנחנו מרגישים שהקשר כבר מאוד רציני ויוצא לנו לדבר על עניין הנגיעות הרבה. הסברתי לו שאיני מוכנה להתפשר בעניין, והוא אומר שהוא מבין, אך בכל זאת הוא לוחץ עלי. הוא אומר שיש ביננו משהו אמיתי ושהוא רוצה שיהיה משהו מיוחד רק לשנינו, משהו שיבטא את האהבה. הוא לא מתכוון, כמובן, לפרוץ גבולות מעל ומעבר, אך הוא רוצה שנחזיק ידיים ואולי קצת יותר.
אני מאוד אוהבת אותו ולא רוצה לוותר על הקשר ביננו, אך אני פוחדת שלא נעמוד בניסיון. אני פוחדת שאהיה חלשה מידי, והוא, מכיוון שאינו שומר, לא ימנע ממני מלהיות חלשה.
מה לעשות? להמשיך את הקשר, כי בכל זאת זה יכול להיות אמיתי, או לנתק אותו מחשש שניגע?
בכבוד רב
שמיניסטית.
תשובה
ב"ה
שלום לך,
התלבטויותייך אמתיות ומבטאות קרע אמיתי בין שני דברים שחשובים לך.
ראשית, לא נכון להעמיד ערך מול רגש ולוותר על הערך תמורת הרגש בשלב כל כך ראשוני של חייך.
אם את מאמינה שזו הדרך הנכונה - אל תוותרי עליה. בעיקר לאור העובדה שחלק מהזוגיות היא היכולת של האחד לוותר לשני ולכבד את רצונותיו.
כיוון שרצונותייך באים מרצון להקפיד על ההלכה - מדוע שלא יוותר?
ובכלל, צריך לדעת שלא צנוע לדבר על "זה" כל כך הרבה. השיחות המרובות מבטיחות שהכשל בו יבא.
לא צריך להמשיך לשוחח על כך.
ניתן לבנות ולייחד את הקשר שלכם ולאפיין אותו בדברים נוספים חוץ מלהחזיק ידיים: אפשר ללמוד יחד, לטייל יחד. זה עיוות להציג את היחד רק באמצעי אחד.
מה יקרה אם זה לא ילך?!
מה את חושבת? מה את מרגישה?
הרבה טוב,
שי