שמירת נגיעה רלוונטית בקשר ארוך?

שלום לשואלת!
כואב לי לקרוא את מכתבך, ולא באשמתך.
לפני שאני אענה תשובה נקודתית אלייך – סלחי לי כי אני רוצה לפתוח בהערה כללית חשובה מאוד.
אני לא יודע מאיפה זה נכנס לראש של האנשים, הבחורים והבחורות בדור שלנו, המושג הנורא הזה: "שמירת נגיעה". אני באמת לא יודע.
כואב לי כל כך שאנשים לא מבינים שלהימנע ממגע בין בן ובת אינו איזה "פריווילגיה", איזו חומרה או הידור. אני מתחנן שתסלחי לי, כי אני אהיה בוטה: מה תגידי על מישהי שתחליט לקיים יחסים עם החבר שלה לפני החתונה, רק כי הם עומדים להתחתן רק בעוד שנתיים?
אמת, שמבחינת חומרת העונש – הדברים שונים, אבל מבחינת חומרת החטא – אין הבדל! אדם שמגדיר את עצמו כשומר מצוות אבל לא "שומר נגיעה" – עושה שקר בנפשו. אני בטוח שאת לא רוצה לשקר לעצמך.
כל הדברים היפים וההסברים הרגשיים והשכליים שמופיעים ב"מגע הקסם" ובספרים אחרים – יש בהם סכנה מסוימת. הסכנה היא, שאדם יחשוב שהוא "שומר נגיעה" כי זה יפה והגיוני, וישכח שהוא אמור "לשמור נגיעה" כי זה פשוט אסור.
אמת, שהתורה יסדה לנו מתכון לחיי משפחה בריאים בדמות איסור המגע לפני החתונה. זה ברור לחלוטין שהערך של המגע הגופני אחרי הנישואין יורד פלאים אם המגע הזה הפך להיתר לפני הנישואין. זה ברור גם שמגע לפני הנישואין עלול לגרור אחריו מגע גם עם נשים אחרות, גם לאחר הנישואין, שהרי – אם באשתי נגעתי גם כשלא היינו נשואים – למה אסור לגעת בנשים אחרות שאינן נשואות לי? אבל כל זה לא יכול למסמס את הדבר העיקרי, והוא שאנחנו איננו נוגעים לפני החתונה מפני שזה אסור, כי כך גזר עלינו מלכו של עולם, המחייה כל נשמה.
לכן, התשובה לשאלה שלך: "אולי בעצם שמירת נגיעה זה רק למי שיוצא זמן קצר ומתחתן?" היא לא, כי לא אנחנו קובעים את הגבולות של המותר והאסור, אלא ה´, נותן התורה.
בדור שלנו – השטוף כל כך במסרים מיניים גלויים וסמויים, בוטים ובוטים יותר, אדם שמתנזר מכל אלו – מרגיש ממש מוזר, כמעט לא נורמאלי. זה היסוד לשאלתך: "...שמירת נגיעה זה לא הגיוני לא לגעת אפילו שכוונה היא תמיכה ויד עוזרת לחבר או לחברה במשך שנתיים...". על כן צריך שוב ושוב להזכיר: אנחנו לא "שומרים נגיעה" כי זה הגיוני, כמו שאנחנו לא שומרים שבת כי זה הגיוני. אנחנו שומרים מצוות כי כך ציווה ה´ את אבותינו ואותנו.
אני חושב, שמתוך חוסר תשומת לב אכן הכנסתם את עצמכם למבוי די סתום. קשה עד בלתי אפשרי להחזיק קשר רציף בלי להיכשל בנגיעה, ואף בהרבה יותר מזה. כל כך שמחתי לקרוא שאת מודעת למצב, שאת קוראת לזה "להיכשל", ושהאפשרות להיפרד עלתה בראשך. זה סימן לבריאות רוחנית.
הפתרונות האפשריים הם שלושה: להתחתן עכשיו, להיפרד למשך זמן מסוים – עד שחתונה תהיה אפשרית, או להגביל את הקשר למקומות ומצבים שלא יובילו לנפילה בעבירות ח"ו. עכשיו אפרט לגבי כל פתרון:
[להתחתן –] אני לא רואה שום מניעה להתחתן עכשיו, במידה ואתם אכן בשלים לחתונה (ואני מעריך שכן). אני מכיר כמה זוגות שהתחתנו לפני הצבא, ובמהלך הצבא האשה עבדה ולמדה והתפתחה. אם החשש הוא שזה יפגע ביכולת להתקדם בצבא – עליכם להחליט: האם ההתקדמות בצבא חשובה יותר מהקשר ביניכם? האם ההתקדמות בצבא חשובה יותר מקיום מצוות בסיסיות? אני מאמין ומקווה שתחליטו נכון. זו לדעתי האפשרות המועדפת, כי אני מאמין למה שאת כותבת שהקשר ביניכם הוא אכן חזק.
[להיפרד למשך זמן –] אני יודע שכתבת שאת לא מסוגלת, אבל אני מאמין בלב שלם שאת כן. אם תעשי חשבון אמיתי, ותשקלי לעצמך האם את מוכנה להקפיא את הקשר לזמן מוגבל, כדי לשמור על טוהר גופך ונשמתך ולבוא חזרה לקשר טוב יותר – אני מאמין שתגיעי למסקנה הנכונה. בתור בונוס – תקופה של פרידה יכולה לעזור לראות את הקשר בעיניים נקיות וללמוד דברים חדשים.
[להגביל את הקשר –] זה מצב לא כל כך מומלץ, אלא כשאין ברירה. עליכם להציב גבולות ברורים וחזקים שירחיקו אתכם ממצבים שעלולים להביא אתכם לנגיעה או ח"ו חמור מזה. למשל – לא להיפגש אלא לדבר בטלפון ולהתכתב. למשל – להיפגש רק בחברת בני משפחה, או בחברת חברים ששומרים על כללי צניעות. שוב – זה לא מומלץ, כי גבולות סופם להיפרץ, אבל אם הברירות האחרות לא באות בחשבון – זה הפתרון האחרון לדעתי.
צריך להבין שהמצב הזה באמת לא הגיוני. לא הגיוני להיכנס לקשר ארוך ועמוק ולא להיכשל בנגיעה. אבל המסקנה צריכה להיות אחרת: לא להתיר נגיעה, אלא לא להיכנס כלל לקשר כזה, אם הוא לא צופן חתונה תוך זמן קרוב. אנחנו לא משחקים במשחקי ילדים. קשר זוגי הוא הרבה יותר רציני ממשחקי נערות של חבר וחברה, וגם התורה היא דבר רציני.
אני מברך אותך מכל הלב, שתצליחי לעשות את ההחלטות הנכונות, שתלמדי את העומק הגדול של חיי זוג, שתכירי את העונג והשמחה בהליכה בדרכי ה´, גם לפני החתונה בשמירת גבולות הנגיעה, וגם אחריה בשמחת חיי נישואין מלאים באהבה ובשמחה.
המון הצלחה,
כל טוב,
דוד
davideinat@gmail.com