שאלה
שלום כבוד הרב,
אני עוד מעט בת 15, ואני חניכה בבני עקיבא.
אני לא שומרת נגיעה, אך אני יודעת להציב לעצמי את הגבולות.
אחדד את הנקודה- בעיני אין בעיה ללחוץ לבן את היד, זה לא מפריע לי.
יש לי חבר, הוא בן גילי והוא מהשבט שלי, גם הוא לא שומר נגיעה אך אנחנו לא נוגעים אחד בשני... בכלל...
שתינו חושבים את אותו הדבר בקשר לשמירת נגיעה.
אך למרות כל זה, לפעמים יש לי יסורי מצפון לגבי שמירת הנגיעה.
מצד אחד אני לא מרגישה שאני חוטאת- מכיוון שאותם הנגיעות שאני נוגעת בבנים זה נגיעות בלי שום רגש, אך מצד שני יש לי יסורי מצפון, אני מרגישה שהקב"ה כועס עליי...
אציין גם שבעבר פחות הקפדתי על שמירת נגיעה, כי לא הייתי בחברת בני עקיבא, אך עכשיו שאני חניכה בבני עקיבא ורוב החניכים שומרים נגיעה זה לפעמים קצת מפריע לי.
מצד אחד אני רוצה להתחזק, ומצד שני אני מרגישה שהדרך שאני בה היא טובה לי, אין לי איתה בעיה כי אני יודעת להציב לעצמי את הגבולות.
מה לעשות? אשמח לתשובה בקרוב.
יומדהים לכל עמ"י!!!
תשובה
שלום לך
קודם כל טוב שאת רוצה להתקדם ולא לעצור במה שקיים, אך בד בבד עם זה אני מוכרח לומר לך שמאוד קשה לי עם זה שאת שלימה עם מה שאת עושה - כיצד אפשר להיות שלמים עם משהו שהוא נגד הקב"ה ונגד כל חכמינו?
אי אפשר לומר אני חסין כנגד יצר של עריות! אפילו על גדולי חכמינו ישנם סיפורים מסמרי שיער על כך שהם חטאו או כמעט חטאו ביצרא דעריות, אז כל שכן אנחנו!
אנא - אל תביאי עצמך לידי נסיון, שמרי על מה שצווינו לשמור וכך תמנע הבעייה. אינני יודע את חשבונו של הקב"ה, אני רק יודע שהקב"ה 'שמח' (בהשאלה כמובן) כשמקיימין מצוותיו ו'עצב' כשלא.
אריאל