שאלה
היה לי חבר ולצערי לא שמרנו נגיעה,מהקשר עצמו ועד עכשיו קשה לי עם זה ואני ממש כועסת ומאוכזבת מעצמי. (ועבר הרבה זמן מאז..)
יצאתי עם עוד כמה בחורים אבל לא יותר מפגישה או שתיים..
התחלתי לצאת עם בחור צדיק וירא שמים שזאת הפעם הראשונה שהוא יוצא עם מישהי ולא ספרתי לו שהיה לי חבר ונכשלנו,מצד אחד אני מרגישה שזה לא הוגן כלפיו שלא ספרתי לו כבר בהתחלה אבל מצד שני,זאת הייתה טעות שאני מתחרטת אליה ואני יודעת שאני רוצה שהבחור שאיתו אני אתחתן יהיה צדיק ושומר מצוות.
אני מרגישה לא ראויה לו בגלל זה ואני לא יודעת מה לעשות, איך להתייחס לכל המצב ואם בכלל להמשיך את הקשר..
תודה מראש!
תשובה
אני מאד שמח שאת פונה בשאלה כזו.
לפי מה שאת כותבת, הרי את מצטערת צער רב על הכשלון שהיה לך, החלטת לא להכשל שוב, ואת עומדת בהחלטתך. אם כן, הרי את בגדר של "בעלת תשובה" אמיתית, אהובה לפני הקב"ה.
מה שעשית, והתחרטת עליו, הרי בעצם אין קשר יותר בינך לבין המעשים. דוד המלך אומר "כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד", כי טוב שבעל התשובה ימשיך לזכור בעצמו את מה שעשה, וימשיך להרגיש חרטה על מה שעשה לא טוב. אך אין צורך לספר על כך לאחרים, ואפילו לא למי שאת יוצאת איתו מתוך כוונה להנשא. על כך נאמר "אשרי... כסוי חטאה" מי שמכסה ןלא מספר את חטאיו. כך צריך לנהוג, לא לספר. זה לא יקלקל את הקשר שלך עם אותו בחור צדיק, וזה לא "אונאה". להיפך: אין את צריכה לספר.
בעזרת ה', תזכי לאהבת בעלך כמו שהקב"ה אוהב אותך.
שנה טובה!
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם