שמירת העינים

בס"ד

יש הבדל בין האמא לבין קרובת משפחה. על אמא ואחות וכד' הקרובות מאוד - מותר להסתכל.

על שאר נשים יש מקום להחמיר למי שחושב מחשבות ניאוף או למי שמקבל על עצמו. או למי שרוצה להתקדש. ולהתפלל בכוונה רבה.
אם אדם רואה את עצמו חושב מחשבות זנות ח"ו - אסור לו להסתכל על כולן.

אם אינו חושב מחשבות כאלו - זה לא דין או הלכה שלא לראות שום אשה כלל - זו חסידות.

להתבונן ביופיה של אשה - זה ממש אסור . (כמו שאתה יכול לראות בהלכה שלפנינו).


ואם נשים לא לבושות צנוע - אסור להסתכל אפילו בלי להתבונן.

אם יש רחוב שיש לחוש שמא תהיינה שם נשים שלא לבושות צנוע - לא יעבור בו - אם יש רחוב אחר.


ראה כמה הלכות משו"ע אבן העזר (סימן כא א)
צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד.
אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות.
ואסור לשחוק עמה.
או להקל ראשה כנגדה.
או להביט ביופיה.
ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור.
ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה.
ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה. אפילו אינם עליה שמא יבא להרהר בה.
פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה, אלא רץ ועובר אותה שתהיה מהצדדין או מאחריו.
ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ד' אמות.
והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה - כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה.
ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה.
והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות ואלו הדברים אסורים בחייבי לאוין.

מותר להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה בין שהיא בתולה או בעולה ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. אבל (גם במקרה של שידוכין) לא יסתכל בה "דרך זנות" ועל זה נאמר "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה":

מותר לאדם להביט באשתו אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו אע"פ שיש לו הנאה בראייתה הואיל והיא מותרת לאחר זמן אינו בא בזה לידי מכשול.