שאלה
שמחת תורה?
לפעמים מרגיש קצת לא קשור אלינו, נכון?
כאילו, סירייסלי, אמנם בראש השנה הרגשתי משהו, וביום כיפור בתפילת נעילה בכיתי בטירוף, וסוכות - זה החג האהוב עלי. אבל איכשהו, מה זה לשמוח עם התורה? מה אמורים להרגיש?
רבי נפתלי מרופשיץ סיפר על אדם שהבהיר לו מה זה בעצם שמחת תורה. פעם בשמחת תורה, הוא צפה באדם שנראה שהוא נהנה עד מאוד מחגיגת היום. פיו לא הפסיק לשיר ורגליו לא פסקו לדקה מלרקוד. הוא היה שקוע בכל ליבו בשמחת השלמת התורה. מה שהפתיע את רבי נפתלי, הוא שהאיש הזה היה סבל רגיל, שידע מעט מאוד מהתורה ומלימודה. רבי נפתלי קרא לו ושאל אותו מנין ההתלהבות הזאת? האם הוא למד כה הרבה השנה שחגיגתו תהיה עד כדי כך נלהבת? תשובת הסבל הרשים מאוד את רבי נפתלי: "רעבע" הוא אמר, "האם יתכן שאחי מארגן שמחה, ואני לא אשתתף ולא אשמח?"
אז נכון, אנחנו ממש מקווים שכולנו נחגוג את שמחת התורה כתוצאה מהישגינו אנו, אבל גם אם זה לא יקרה, אנחנו צריכים לחגוג עם אחינו ואחיותינו, בתקווה שבשנה הבאה השמחה תהיה גם אישית.
ואולי בעצם אם נחשוב על הצירוף הזה של המילים שמחת תורה, נוכל להבין עוד משהו. בעצם המילה תורה היא הנסמכת למילה שמחה. זה לא שאנחנו שמחים עם התורה (אנחנו כן, אבל חכו רגע לסוף הרעיון..) זה השמחה של התורה. התורה שמחה איתנו. התורה שמחה שאנחנו אלו שאוחזים בה. ורגע לפני שסיימנו את אלול, ראש השנה, יום כיפור וסוכות ואוטוטו אנחנו חוזרים לשיגרה היא חוגגת איתנו אפטר פרטי ואומרת לנו – אני שמחה אתכם, אני שמחה בכם, ותשתדלו להמשיך להחזיק בי עד התחנת דלק הבאה. ואז גם לנו יש סיבה לשמוח. האמת, שיש לנו את כל הסיבות לשמוח!
חג שמח יקרים,
חברים מקשיבים