שמחה

ב"ה


תמצית התשובה לשאלה זו השבתי כבר באתר וזה עיקר הדברים:
"עניינה של השמחה יכול להתברר בכמה מעגלים:

1. עבודת ה' מתוך שמחה מביאה לידי ביטוי את אמונתו של האדם בהשגחת ה', ואת מידת בטחונו שהכל יעלה לשלום לפני אדון הכל. אומנם יש להבדיל בין "שמחה" שהיא ביטוי לאמונה שלמה לבין "שחוק" שהיא ביטוי עתידי למצב השלם אליו אנו שואפים להגיע. לכן, אנו אומרים: "אז ימלא שחוק פינו". אז, לעתיד לבוא, יגיע השלב בו נוכל למלא את פינו בשחוק.

2. אכן, בתורת ברסלב מצינו ביטוי נעלה לעיניינה של השמחה עד כדי כך שנאמר משמו של רבי נתן: "לו הייתי שמח תמיד, לא הייתי רואה פני גהינום"!
ובכלל, המושג יהודי ב א מהמילה להודות וזה ביטוי לתכונה היהודית להיות מודה על כל מה שיש. יש בכך ביטוי לשמחה, זו המלווה את "השמח בחלקו". אנו מתנגדים לפבמיות משום שזו מביאה לידי ביטוי את התחושה כאילו עזב ה' את הארץ."

ובתוספת הסברה, הרי שאי אפשר להסביר את השמחה כאמירה שטחית הנוגעת לחיוך או לצחוק כזה או אחר המלווה את החיים. שמחה היא ביטוי של גישה לחיים, היא ביטוי להסתכלות שיש בה הרבה אופטימיות ותקווה אהבה ועין טובה.
מרן הרב קוק זצ"ל כותב לאחד מתלמידיו: "אם כי נדהמתי קצת מקוצר רוחך...וחדוות ה' היא יסוד החיים". זהו העיקר, הבסיס. גישה, דרך לחיים. אי אפשר לראות את החיים במשקפיים פסימיות.
ומכאן לעומק הרעיון: גם לאדם שמח מותר לבכות, להצטער.
שמחה איננה חיוך תמידי, איננה ביטוי לאושר חיצוני.
שמחה היא אכן דבר פנימי. יש ללמוד איך להיות שמחים, לפתח את התחושה ולהתקדם לאט לאט.


בברכה,

שי