שאלה
בס"ד
שלום רב, לפני כ5 חודשים נפטרה לצערי הרב סבתא שלי לאחר מחלה של 9 חודשים!
המצב בבית היה דיכאוני וכל בני הבית כולל אותי נכנסנו למין עצב עמוק כזה שמתפרץ ברגעים כמו שבת חגים וראשי חודשים... העצב לא יוצא ובאמת יושב עמוק עמוק במיוחד אצל אבא שלי.
לאחר פטירת סבתי עלו בי שאלות רבות בנושא אמונה אך ב"ה אני מצליח רק לעלות מעלה מעלה באמונה בקב"ה.
אך בכ"ז אני רוצה להיות שמח באמת בלי כל העצב ששורר בי! לפני פטירת סבתי הייתי שמח אך רק עכשיו הבנתי שזו לא היתה שמחה אמיתית אלא שמחה רגעית מכל מיני דברים שקרו! אני רוצה להיות שמח תמיד! ממשהו אמיתי שינחה לי את הדרך בחיים! כמובן שזה קשור בקב"ה ובאמונה אך אין לי את הבסיס! ארצה לבקש אם תוכלו לתת לי מידע וקצת בסיס על מה היא שמחה אמיתית ואיך מגיעים אליה?! אני באמת מאמין ובזמן האחרון התחלתי להבין עד עד כמה גדולה משמעות הקב"ה בעולם! אשמח לתשובה מהירה כי הנושא מציק לי מאוד! נ.ב. אשמח אם תוכלו בתשובתכם לתת כמה מקורות לשמחה האמיתית שאוכל להציב לעצמי! תודה מראש
תשובה
בע"ה ליקבה"ו
שלום לך שואל יקר מאוד,
הצטערתי מאוד לשמוע על כל האסונות והניסיונות שהקב"ה מביא לך ולמשפחתך. יהי רצון שמן השמים תנוחמו, ותשובו לראות בשמחת ונחמת בת ציון.
ואולם, שמחתי לראות שלמרות שזה קשה אתה עומד ומתמודד באמונה. משתדל להתחזק בשמחה. פשוט רואים שהקב"ה העמיד אותך בניסיון שהוא נתן לך גם את הכוחות לעמוד בו. ברוך הוא וברוך שמו.
לצערנו, אחת הבעיות החריפות של הדור שלנו היא הדיכאון. העצבות. חוסר השמחה. דור משופע בגשמיות, אך הנפש שלו חסרה וכואבת. למה זה כך?
כשאנחנו נהנים ממאכל מסוים, שווארמה לדוגמא. אנחנו מרגישים רצון לאכול עוד. הרי זה היה כיף. אבל מה הבעיה שלנו? שהכיף הזה חולף לכל היותר עשר דקות אחרי הארוחה. הטעם מתפוגג, ובזה זה נגמר (אני לא מדבר על תחושת השובע שהיה ניתן להשיגהּ גם ע"י מאכלים אחרים). ואז הבן אדם מחפש ריגוש אחר. אבל בגלל שלפני כן ההנאה נגמרה בקול ענות חלושה, הוא מחפש משהו יותר רציני, הנאה שתחזיק מעמד יותר זמן. וכך הוא נהנה ונהנה וממשיך לחפש הנאות, אבל הוא לא באמת מרגיש סיפוק. הוא לא מרגיש שהוא מתמלא ממשהו שנשאר אצלו בידיים. [הוא לא מרגיש שיש משמעות לחייו]. ואז הוא בדיכאון.
אז ממה אפשר להשיג דכאון?
חז"ל אומרים לנו במסכת שבת שכששלמה המלך אמר בחכמתו "ולשמחה מה זֹה עושה", הוא התכוון שסתם שמחה היא לא שווה הרבה. ואולם, כשהוא אמר "ושיבחתי אני את השמחה", הוא התכוון לשמחה של מצווה. כשאדם עושה מצווה, אם הוא עושה אותה מתוך מקום אמיתי ונכון. והוא עושה עוד אחת ועוד אחת, וממש מתאמץ על המצווה. והוא מבין את המשמעות של המצווה. אז הוא מרגיש סיפוק אמיתי. הוא מרגיש שהוא מועיל לכל העולם. הוא מרגיש שמחה. שמחה שחז"ל אומרים לנו שבאמצעותה השכינה שורה עלינו. שמחה פשוטה של מצווה פשוטה.
איך שמחים במצוות?
לוקחים מצווה שמרגישים יחסית קרובים אליה, מבינים קצת מה המשמעות שלה. קוראים על איך היא מועילה לעולם מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית. ואז כשעושים אותה פשוט שמחים. שמחים כי עושים טוב.
יש גם שמחה על כל מצווה שהיא, מעצם היותה מצווה. שכשאני עושה את המצווה הזו אני ממליך את ה´. אני עושה נחת רוח לה´. והוא שמח בי. באמת. כמה שמחה יש בדבר הזה כשמתבוננים בו. כשמנסים להרגיש אותו ולהכניס אותו באמת ללב. אבל רק באמת. בשביל להרגיש את השמחה הזאת אי אפשר לשחק משחקים. צריך להרגיש את זה באמת. וגם אפשר לגרום לעצמך להרגיש באמת. לחשוב על זה. להתבונן בזה. זה מקרב את המצווה אליך. זה מקרב אותך לה´. ואז מה אתה עוד צריך לעשות בעולם חוץ ממצווה?
ונסיים בסיפור קטן ויפה - החפץ חיים חזר פעם אחת הביתה והתחיל להסתובב סביב השולחן בריקוד שמח מאוד מאוד. בני ביתו לא הבינו על מה ולמה שמחתו הגדולה. וכששאלו אותו הוא השיב - הרגע שילמתי לעגלון שהביא אותי לפה שכר על הנסיעה, ובכך קיימתי מצוות "ביומו תתן שכרו", קיימתי מצווה אז אני שמח!!!!
אשמח לשמוע האם זה באמת עוזר לך. אם לא, אם תרצה ננסה ביחד למצוא פיתרון נוסף.
נ.ב. מצטער ששכחתי - תתפלל על זה תפילה קבועה וקטנה בסוף כל תפילה (לפני ה"יהיו לרצון" השני), אחרי כמה זמן (ימים, שבועות, חודשים ואפילו שנים), אתה תראה שהתפילה ממש עזרה. אבל רק אחרי כמה זמן. זה חלק מהניסיון, זה חלק מעבודת התפילה, ואין כאן המקום להאריך.
בצלחה רבה, אח יקר שלי, ושנזכה לשמחה אמיתית של מצווה, ושתשרה עלינו שכינה ויבוא גואל מהרה.
עדיאל
calev72@gmail.com