שמו של הקב''ה

"זה שמי לעלם" (שמות ג,טו) - רש"י פירש שכתוב לעלם חסר ו', וכאילו עלינו לקרוא לעלם, היינו: "העלימהו, שלא יקרא ככתבו." כיון שכך: "לא כשאני נכתב אני נקרא - נכתב בי' - ה' ונקרא בא' - ד'" (פסחים נ,א), כלומר: בשם אדנות, ואיננו הוגים שם ה' באותיותיו.

גם שם אלקים, אם לא לתפילה, הרינו הוגים אותו בק' ולא בה'. וכן בכתיבה שאיננה בת-קיימא (למעט ספרי קודש, סידורים וכדו').

כיון שאנו קוראים (א-ד) בשונה מהכתוב (י-ה) אנו מכוונים בברכות לשניהם - גם לכך שהקב"ה הוא אדון הכל, וגם לכך שהוא היה הווה ויהיה. במקום שכתוב שם אדנות בלבד (כגון בפסוק "ה' שפתי תפתח" שאומרים לפני שמונה עשרה) מכוונים רק לכך שהוא אדון הכל.

בשם אלקים יש לכוון שהוא תקיף, בעל היכולות ובעל הכוחות כולם.

לא תמיד זוכר אדם לכוון כל הנדרש בכל ברכה שהוא מברך ובכל פעם שמזכיר את שם ה'. לכן עצה טובה היא שבברכה הראשונה שמברך אדם בבוקר, ובפעם הראשונה שהוא מזכיר שם אלוקות, יכוון כל הכוונות הנ"ל, ויכוון שיהי רצון שהקב"ה יחשוב לו זאת כאילו כיוון כראוי בכל פעם שמזכיר את שמו.