שאלה
העברתי לחניכות שלי פעולה, שהמס שלה היה שאדם צריך לרכוש לעצמו שם טוב. חניכה שלי אמרה שלדעתה מי שהוא בן אדם טוב לא צריך לדאוג לשמו הטוב כי הוא יבוא לו ממילא, ואם הוא דואג זה אומר שהוא לא מספיק מאמין בקב"ה שידאג לו לשם טוב, ואני טענתי שבכל דבר יש עניין של אמונה בשילוב עם השתדלות אישית, ושאני מחובתי לדאוג שכל דבר שאני עושה לא יתפרש בצורה לא נכונה ואז יצא לי שם רע, אף אם אני יודעת שנהגתי כשורה. ובעניין האמונה- כמובן שהקב"ה יכול לגרום שיצא לי שם רע למרות מאמצי, אבל אני צריכה לעשות את ההשתדלות כדי שזה לא יקרה, כמו לגבי מלחמה, ורפואה שלא נחשבים כחוסר אמונה.מי מאיתנו היא הצודקת?
תשובה
שלום רב
למען האמת הצדק עם שתיכן. החכמה היא כיצד לדעת לשלב בין הדברים. מצד אחד צודקתהחניכה שלך בדבריה שהרי לא פעם כבר אמרו חז"ל ש"סוף הכבוד לבוא" אם אדם אכן מכוון לבו לשמים הרי שמובטח לו שמעשיו יתקבלו לרצון . אמנם מצד שנילא פעם אנחנו מוצאים בהלכה את המושג של "מראית עין" . דהיינו שאדם צריך להיות מודע שמעשיו תמיד יקבלו פרשנות כלשהי על ידי הבריות.
מכל מקום הקשר שעליו הצבעת ביחס להשתדלות קיים אמנם אך זהו קשר עקיף למדי.
בברכה נאמנה
הרב אורן