של

ב"ה


ברכת ה' עלייך!

ראשית אני מתנצל על הזמן הרב (מדי) שעבר מאז נשאלה השאלה. עומס השאלות הבלתי נתפס לא מאפשר לי להענות לשאלות אא"כ הן דחופות.

* * *

בני האדם נחלקים לשתי קבוצות. יש המתקנים את עצמם ואת מידותיהם בשעה שהם מקשיבים לאחר, בשעה שהם נסגרים באוהלה של תורה ובונים את עצמם כאריח על גבי לבנה.
לעומתם יש מי שרק אם יגדירו לעצמם משימות גדולות ועצומות, רק אם יחשבו שבמעשה זה הם מתקנים עולם במלכות שדי, רק אז הם יוכלו לבנות את עולמם הפרטי.
אותו מעשה מפורסם בשם ר' ישראל מסלנטר ניתן להאמר בשני מוקדים שונים: בשתי הגרסאות יש נקודות מוצא שונות.
הגירסא הראשונה היא: פעם רציתי לתקן את כל העולם ולא הצלחתי , החלטתי לתקן את המדינה - ולא הצלחתי, החלטתי לתקן את העיר ולא הצלחתי וכו' ואת המשפחה וכו' ורק כשרציתי לתקן את עצמי - הצלחתי.
לעומת זאת, יש סיפור המעמיד את המוקדים באופן שונה לחלוטין:
פעם רציתי לתקן את עצמי ולא הצלחתי. אזרציתי לתקן את כל המשפחה ולא הצלחתי, אז רציתי לתקון את כל השכונה, העיר המדינה וכו' ולא הצלחתי. ורק כשרציתי לתקן את כל העולם - הצלחתי לתקן את עצמי.
שתי האפשרויות הללו מבטאות שני אב - טיפוס שונים לחלוטין האחד - נבנה מתוך עצמו. השני נבנה מותך נתינה ועשיה למען הזולת.
גם סוגיית השל"פ צריכה להבחן על פי הנתונים הללו. אין לראותה ב בצבעים אחידים וברורים. אם את מהטיפוסים שהעשיה מקדמת אותך, הופכת אותך למחוייבת יותר, לנושאת דגל, למהוות אות ומופת, דוגמא לאחרים באישיותך - הרי שההליכה לשל"פ רק תקדם אותך ותסייע לך להתפתח. אבל אם את זקוקה למסגרת תומכת, את רואה את עצמך חלק ממהלך ומרגישה שעלייך להתמקד בעיקר בהקשבה לרבותייך ובעיצוב יסודות החיים - אל תלכי לשל"פ.
אני מכיר בנות שמסגרת השל"פ תרמה רבות לאישיותן, גבשה אותן ונתנה להם כוחו תחיים בכל המישורים. אחרות לא הצליחו לבטא את כישוריהן ועצרו את התפתחותן.
לשיקולים הללו יש להוסיף את העובדה שמידת הענווה היא תנאי ראשוני, יסודי בהליכה לשל"פ.


בברכה,

שי