שאלה
אני חילוני הנמצא בשנת אבל על אבי. אני מתפלל באופן קבוע 3 תפילות ביום. כמובן, שיש פה ושם פספוסים. לאחרונה בימי חול בתפילות מנחה אני מתבקש לעלות כשליח ציבור גם מכיוון שיש לי חיוב וגם מפני שאני קורא בצורה יפה ומדוייקת. מדי פעם יוצא לי לסוע בשבת. לרוב, מטרת הנסיעה היא ביקור של אימי, הגרה בעיר אחרת והיום היחיד שאני יכול לבקרה הוא בשבת. אני חוזר ומציין שאני משמש ש"צ רק בימי חול. מה הדין?
תשובה
שלום יוסף,
נשלחו אלינו שתי תגובות לדברים שכתבתי בתשובה אליך שהביעו בקורת על התוכן ובעיקר על הסגנון והרוח שבהם נכתבו הדברים שלי. אני חושב שההערות היו מוצדקות ועל כן החלטתי לכתוב את התשובה מחדש.
א. אני מתנצל אם הדברים שלי נתנו את הרושם שאני מנסה להזיז אותך מרצונך להיות שליח ציבור כביטוי לאבל על אביך. עצם העניין הוא מבורך וראוי לגמרי - משהו שבהחלט עשוי לתת נחת רוח לנשמתו. ההערה הראשונה שלי בתשובתי - שאין חובה לעשות כן - לא נועדה לדחות אותך בדרך עקיפה, על אף שמתוך הסגנון של התשובה היה אפשר להבין כך. המשפט נכתב במטרה לתת לך ולגולשים כאחד מידע לגבי המעמד ההילכתי של המנהג הזה. (גם אני הקפדתי להיות שליח ציבור בשנים שהייתי באבלות על הוריי ז"ל). על רקע זה יש לנסות למצוא דרך שתוכל למלא אחר בקשתך.
ב. אני מסכים עם ההערה שנשלחה על אודות הכינויים "חילוני" ודתי" היום. ההבחנות הללו עושות עוול לאנשים רבים ובם משקפים בדרך כלל סטיגמות שאינן אמיתיות והמנציחות את הקיטוב בחברה שלנו. אני בעצמי עובד שנים רבות במפגשים לימודיים של קבוצות הבאות מרקעים שונים בחברה ומוצא תמיד שהרצון לדעת, להתעמק ולהיות קשור לעולם היהודי איננו מכיר היום בגבולות שכאלו.
ג. לגופו של השאלה - למרות מה שכתבתי בסעיף ב בעניין של שליח ציבור ישנן דרישות חשובות. הרי הש"ץ מייצג למעשה את הציבור שהוא מתפלל עבורו כאשר הוא עומד לפני ה´ ומתווך בין שולחיו לבין מי שאנו מתפללים אליו. ברור שחייבת להיות דרישה ששליח ציבור יאמין בה´ ובכך שה´ שומע את תפילות האדם ואף ייתכן שישנה את פני המציאות בגלל תחינות האדם לפניו. ללא מציאות זו איך אדם יוכל לקיים את תפקיד שליח הציבור? (שוב לא התכוונתי במה שכתבתי לך על עניין זה לומר משהו אישי כלפיך. אני מניח מתוך שאלתך שאתה מתפלל מתוך תחושות אלו, על אף שהגדרת את עצמך כ"חילוני", כמו הרבה "חילונים" שאני מכיר - אחרת לא רוצה להיות ש"ץ ולא היית פונה בשאלה).
דרישה נוספת היא ששליח הציבור לא יהיה מחלל שבת בפרהסיה. זאת בגלל שהשבת נחשבת כאחד מיסודות הקיום היהודי בכל המישורים - האמונה, הדעת והכינון אורח חיים. אלא שיש הבדל בין המציאות של פעם לבין המציאות של היום בעניין זה. כלומר, התוכן והמהות של השבת לא השתנו. אלא שתנועת הנפש של אלו שאינם מקיימים שבת השתנתה. פעם כאשר כל הקהילה שמרה שבת, חילול את השבת בפרהסיה היה מעשה של העזה שביטאה מרד כנגד נורמות מקובלות. היום בגלל שישנם רבים שגדלו מבלי להכיר כלל בעומק ובחיוניות של השבת, ואף השבת איננה נורמה של התנהגות בחלקים משמעותיים בחברה, ההלכה אינה מתייחסית לעניין זה בכל מצב באותה חומרה כמו פעם.
ד. קיימת מחלוקת בין פוסקי ההלכה לגבי פן מסוים של תפקיד הש"ץ. בתקופת התלמוד לא היו סידורים בידי כל מי שבא להתפלל בבית הכנסת כפי שקיים היום. על כן קבעו החכמים שיהיה שליח של הציבור שיחזור על תפילת "שמונה עשרה" כדי להוציא ידי חובה כל אלו שלא הכירו את התפילה בעל פה. כאשר התחילו להדפיס את התפילה באופן מסודר בספרים כך שכל אחד היה יכול להתפלל בעצמו בתפילת לחש, עלתה השאלה של הצורך בחזרה על התפילה של הש"ץ.
לכל הדעות בתפילות של ראש השנה יום כיפור יש חובה מיוחדת שהציבור כגוף אחד יעמוד לפני ה´, ולא רק כקבוצה מלוכדת של יחידים הבאים יחד לבית הכנסת. כך שבימים אלו תפקיד "שליח של הציבור" נשאר חיוני כמו שהיה בימי התלמוד. על כן קיימות יש הלכות חמורות יותר לגבי מי יכול להיות שליח ציבור בימים אלו.
בשאר ימות השנה נוצרו שתי גישות שונות. אחת אמרה שעדיין יש צורך שיהיה שליח ציבור כימים ימימה בגלל שייתכן ויהיו בבית כנסת מי שאינו יודע לקרוא או למצוא את דרכו בסידור, ויש צורך שהש"ץ יוציא אותם ידי חובתם. אחרים אמרו שכבר אין צורך בתפקיד שכזה אלא שאין לבטל את מוסד הש"ץ, ובתפילתו הוא יכוון את הציבור להתפלל ביחד כדי שלא שכל אחד יהיה במקום אחר בתפילה.
ה. על בסיס כל הדברים הללו היה נראה לי שיש להבדיל בין המעמד של שליח ציבור מזדמן לבין שליח ציבור המייצג מתפללי בית כנסת מסוים באופן קבוע. אני חושב שחילול שבת עדיין מהווה חסימה בפני אדם המבקש לייצג ציבור בתפילה באופן קבוע. על אף שאני מניח שהוא נעשה - בוודאי במקרה שלך כמו אצל רבים אחרים - בתמימות ולא בהעזת הדווקאיות. מעמד השבת כסמל לאמונתנו ולעצם קיומנו כיהודים מאז ומתמיד לא התבטל. היא עדיין נותנת תשתית קיומית לכל ציבור הבא להתפלל בבית הכנסת.
יש הבדל משמעותי בדרישות ההלכה בין ש"ץ מזדמן לבין ש"ץ העומד לפני ציבור באופן קבוע. על כן היה נראה לי נכון להכריע, למרות שרציתי להיענות לבקשתך באופן מלא, שבגלל שאתה נוסע בשבת - גם למטרה חשובה כזאת שתארת - לא תוכל להיות ש"ץ באופן קבוע. אבל במצב מזדמן אפשר.
ובכל זאת אציע שתי אפשרויות שאולי יעזרו לך, אם תרצה לפעול בצורה זו, להתפלל באופן קבוע:
- אם תמצא דרך להתפלל ב2-3 בתי כנסיות.
- אם הציבור שאתה מתפלל עבורו יודע שאתה נוסע בשבת ומוכן בכל זאת שתהיה הש"ץ הקבוע למנחה.
בברכה רבה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם