שאלה
שלום לכבוד הרב, אני מקווה שזה בסדר שאני שולח מספר שאלות ולא רק אחת
א. האם מותר לתכנן בשבת מתי להיפגש בימות החול? כיוון שבשו"ע נפסק שכל דבר שמותר לעשותו בשבת ניתן אף לדבר עליו בשבת (כגון הליכה למקום מסוים), והאם זה נכון גם למקרה הזה שהזכרתי?
ב. מדוע אסור לקרוע אותיות בשבת? הרי הרמ"א מתיר פתיחת ספר שכתובים עליו אותיות וזאת מכח הגמרא האוסרת כתיבת שתי אותיות על שתי לוחי פנקס נפרדים שהרי רק מחוסרים קריבה - ואם כן כשהאותיות כבר כתובות אין איסור לקרבם, והרמ"א אף מדגיש בתשובתו שכן הדין גם בחיתוך אות אחת שמאחר ורק מחוסרת קריבה אין איסור בפתיחת הספר. מדוע, אם כן, מקפידים לא לחתוך אותיות על שקיות אוכל? נראה שמוחק בשבת הוא רק ממש למחוק אות ולא לקורעה?
ג. ראיתי בכמה מקומות שהרב מתרץ שאלות בהיעזרו במושג "הנורמליות של החיים". אף שנראה לי שבתוך תוכי אני מבין את פירוש המושג, הרי שאינני יודע כיצד ניתן להשתמש בו ללא איזושהי מידה של אובייקטיפיקציה. האם הרב יכול להתוות קווים כלליים לשימוש במושג זה בפסיקה מחשבתית או הלכתית?
תודה רבה
י. ר
תשובה
שלום וברכה
א. יש להבחין בין הרשות ללכת בשבת למקום מסוים ולדבר עליו ובין תכנון ימי החול. תכנון ימי החול אסור בשבת, בשל העובדה שמדובר בארגון דברים האסורים לעשות בשבת (נסיעות וכדו'), וראה שו"ע שז, א.
ב. שאלת הקריעה של אותיות היא אכן נושא רחב לדון בו. מהרמ"א (שמ, ג) עולה כי הדבר אסור. מובן כי זהו איסור דרבנן הן מהשיקול שכתבת והן בשל העובדה שאין זה מוחק על מנת לכתוב. אמנם, יש שמתירים אם קורעים בדרך קלקול, ורבים נוהגים כך.
ג. קשה באמת להגדיר מבחינה אובייקטיבית מהו הנורמאליות של החיים. ברם, בדרך כלל מדובר בדברים שכל העולם המוכר לנו נוהג אותם, והשאלה אינה עולה. אם מדובר במקרים גבוליים בהם יש לדון האם זו הנורמאליות של החיים או לא אין להשתמש בעיקרון הלכתי זה.
כל טוב