שאלה
שלום רב. כבר שלחתי את השאלות האלה ממזמן אבל לא ענו לי..
אז השאלה הראשונה היא- כשאני מנסה להבין את המילים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.." כל פעם אני נתקלת בקושי מסוים. מדוע כתוב שמע "ישראל"? אם אנחנו בכלל מדברים לקב"ה- "ה' אלוקינו ה' אחד"? או שמנסים בעצם להגיד לישראל שידעו שה' הוא אחד..? אשמח אם תבהירו לי את זה.
שתי השאלות האחרות יותר מטרידות אותי..
הראשונה, הרבה פעמים אני לא מצליחה להתכוון בתפילה.. ואז שאני מגיעה לשמונה עשרה לקטע של הבקשות, יש כ"כ הרבה דברים שאני רוצה לבקש.. ואז אני מרגישה כפוית טובה! למה כשצריך להודות לקב"ה אני לא יכולה להתפלל וכשאני צריכה משהו פתאום אני מבקשת מכל הלב?! זו ממש כפיות טובה! וזה מפריע לי בכלל להתרכז.. כי אני אומרת לעצמי- מה שווה התפילה הזו? מאיפה יש לי זכות להתפלל?!
והשאלה האחרונה- כל הזמן מדברים על כוונה בתפילה, איך לכוון וכו'.. אבל חשבתי על זה- מה זאת אומרת כוונה? ל-מה צריך לכוון?! איך אפשר להגדיר בנאדם שמתכוון בתפילה? האם להבין מה אני אומרת זה כבר נקרא שהתכוונתי..?
אתם עושים עבודת קודש, תודה רבה! :)
תשובה
בעזה"י
שלום לך,
שאלות מעולות נדון בהן אחת אחת:
א. קריאת "שמע ישראל" היא קריאה!
כלומר מיועדת לעם ישראל (ולאחר שהוא ישמע גם לעולם כולו) פירושה "עם ישקראל, עם קדוש, ממלכת כהנים- דע,זכור ואל תשכח כי ה' שהוא אלוקינו והוא האל היחיד והאמיתי הוא אחד הוא הכל והכל כלול בו ואין שום דבר בעולם שהוא חוץ אליו וחוץ ממנו"
אנחנו יודעים את זה אבל צריך פעמיים ביום לזכור ולהזכיר ובמיוחד להגיד את זה ממש בפה.
ב. ראשית, נציין שמבחינת ההלכה הכי חשוב זה להתרכז ולכוון בברכה הראשונה- וזהו העיקר.
איך מקפידים לכוון?
קודם כל לקחת 3 דקות לפני תחילת תפילה כדי ליישב את הדעת ולסדר את המחשבות- להיניח בצד את עניני היום-יום ולהתרכז בדיבור של למעלה.
שנית, לזכור כל הזמן ולהרגיש שאת עומדת ממש מול הקב"ה, שכינה נמצאת ממש לפניך בצמוד (מכאן ההלכה שאין לחצות מול המתפלל) להרגיש ממש שאת מדברת אל הקב"ה: "אתה"- הוא נמצא מולך, הוא שומע הוא קשוב.
השבח שבתחילה הוא שורש הבקשה כי רק אם מבינים וזוכרים שהקב"ה הוא אכן שורש הכל- אפשר גם לבקש ממנו, כל שבח הוא הכרה בכוח של הקב"ה שאח"כ מתקשר לבקשה- אני יודע מה כוחו של ריבונו של עולם ומתוך כך אני יכול לבקש.
לאט לאט לעבוד על זה- לכוון יותר ויותר.
ג. יסוד הכוונה בנוי על ההנחה שאדם בעצם נמצא איפה שהמחשבה שלו נמצאת. בתפילה, המחשבה נמצאת בתפילה! ולא במקומות אחרים. רבותינו חילקו את הכוונה ו2 כיוונים מרכזיים: כוונה כללית, לזכור ולהפנים שאני עומד מול ריבונו של עולם, ממש מולו.
ב. כוונת המילים- אני יודע מה אני אומר ומתכוון לכך.
2 הכוונות צריכות להתקיים, לכתחילה.
אני ממליץ ללמוד את ההקדמה של הרב קוק בספר עולת ראי"ה, מועיל להבנת הכוונה ולטהרת הלב ולתפילה בכלל.
והלוואי ויתפלל האדם כל היום כולו
בברכה,
אור
צוות ישיבת צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם