שלום=]

שלום אמנדה.

אקדים ואומר, כי התחושות אותן את מתארת הן טבעיות מאוד, ומתאימות לגילך. תחילת גיל ההתבגרות הוא הזמן בו אנו מבקשים אחר מקום ייחודי לנו, ומתחילים לברור את דרכנו בחיים.
לא אוכל לומר לך איך למצוא את עצמך, אולם אנסה להצביע על מספר נקודות ולהקל את דרכך.

ראשית לכל, עלינו ללמוד לקבל תהליכים בתוכנו. אנחנו מצויים בתהליך השתנות טבעית כל העת. במקומות שונים, עם אנשים שונים, בזמנים שונים- אנו מתנהגים אחרת, ומושפעים מסביבתנו. לפעמים אנו נוטים לחוש כשקרנים, הרי רק לפני רגע התנהגנו באופן מסוים, ואילו כעת אנו מתנהגים אחרת.
זה נראה כצביעות אולם אין זה כך: כל עוד אנו נשארים דבקים בנקודה פנימית, בערכים שלנו ובקווי אופי, אנו נשארים עצמנו, אלא שההתנהגות שלנו משתנה.

שנית, יש להיאזר בסבלנות. יחד עם התפתחות המודעות העצמית שלך, תלמדי להכיר את עצמך ואת האופי שלך. חשוב גם לדעת לעצב את האופי הזה: לעבוד על מידות נכונות, על כנות ויושר בתוך עצמך, על שמחה ואופטימיות, ועוד תכונות טובות שכדאי לפתח ולאמץ (למשל: ענווה, סבלנות, הקשבה, עזרה לאחר... והרשימה ארוכה). בסופו של תהליך העיצוב העצמי –שלמעשה לא נגמר לעולם, אך יש שלב בו הוא מתמתן- תוכלי להעיד יותר בביטחון על "העצמיות" שאת מחפשת, ולהיות נאמנה לה.

מקווה שעזרתי מעט,
נחום.