שלום בית

שלום וברכה
מה שאת מתארת הוא מציאות שכיחה יחסית בין בני זוג. בני זוג הם אנשים שונים, הם חושבים אחרת, ובעיקר – פעמים רבות לא קולטים בדיוק את מה שהשני אומר, ומוצאים את עצמם נפגעים במקום בו לא הייתה כוונה לפגוע, ולא חושבים על כל המשמעויות.
מה עושים ? לומדים. לומדים לאט לאט האחד את השני, ואז נזהרים שלא להיות ברורים, ונעשים כנים יותר האחד עם השני. אין דרך אחרת מאשר לקבל על שניכם את הכיוון הזה, ולהחליט כי תעברו תקופה מרוכזת של זהירות והבנה, ואמון עמוק שהתנצלות היא אכן התנצלות ושהכוונה היא אכן להתנצל, ולהיזהר. את צודקת שהשתיקה אינה טובה יותר. להפך, לרוב השתיקה יוצרת משטמה ההולכת ומתפתחת.
על כן, החליטו כי אתם מתכוונים ללמוד יותר ויותר את השפה האחד של השני, והשקיעו בזה, ודברו על הדברים לא בשעה שיש מתח וכעס ביניכם, אלא דווקא בשעות של ריצוי ואהבה הדדית, ותראו איך אתם מתקרבים האחד לשני.
יש גם חומר על כך. חלקו פשוט ופופולארי כמו "גברים ממאדים ונשים מנוגה" וחלקו מורכב יותר, והיתרון בספרים אלה הוא לא הפיתרונות שיש בהם, אלא ההפנייה של תשומת הלב להבדלים המתרחשים בין אנשים שונים, ועל כן המשמעויות השונות הטעונות בכל מילה.

כל טוב