שאלה
אני חילונית גמורה ובעלי התחיל לחזור בתשובה.
עד כה הלכתי לקראתו הרבה יותר ממה ששיערתי שאלך. התחלתי להדליק נרות, לשמור כשרות, לא לבשל בשבת וכו'. בעלי מתעקש שאלך למקווה ואשמור נידה. הלכתי פעם אחת ולא מוכנה ללכת יותר. זה הגבול מבחינתי. אני מרגישה שם מושפלת ביותר, זה נוגד את הערכים שלי שגדלתי עליהם ואני פשוט לא מוכנה לזה גם במחיר פירוק המשפחה. בעלי כועס ועכשיו מסרב לדבר איתי עד שאתרצה. מה עושים?
תשובה
שלום וברכה
המציאות שאתם נמצאים בה היא אכן מציאות מורכבת מאוד, והיא מחייבת הליכה עדינה מאוד על קצות האצבעות, כדי לבצר ולחזק את הדברים היקרים לכם. אתם כרתתם ברית ביניכם בשעה שהייתם חילוניים, ועתה בעלך משתנה והולך לקראת חזרה בתשובה, ואת לא התחייבת ללכת בדרך זו, ומוצאת את עצמך מוכנה לעשות הרבה דברים כדי להתפתח בזוגיות הטובה ביניכם, אולם יש גבול שאת לא מוכנה לעשות.
מה עושים ?
בדרך כלל במצבים מעין אלה הדבר האפשרי ביותר הוא לקבוע את קו המינימום שבמינימום מבחינה דתית, שיאפשר לכם לחיות ביחד. קו מינימום זה כולל את טהרת המשפחה. טהרת המשפחה בוודאי ובוודאי שלא נועדה להשפיל את הנשים (אגב, ישנם דיני טבילה לגברים, לדוגמה בשעה שהם עולים להר הבית, ובימים שבית המקדש קיים רוב מוחלט של הטבילה הוא של גברים), אלא היא חלק מאמונה עמוקה בדבר הקדושה השוררת בין בני הזוג, והטהרה של הקשר הגופני. לא מדובר במלחמת ערכים או בראיית המחזור הנשי כדבר שיש לראות בו דבר מה מביש או אסור, כי אם בהתייחסות של קדושה וטהרה לגוף – בין של נשים ובין של גברים, כל אחד בהקשרו.
מניסיוני למדתי כי בשעה שמוציאים את האידיאולוגיות ממרכז הדיון, ובני הזוג עושים צעדים גדולים לוויתור האחד כלפי השני לא מכוח אידיאולוגיות אלא מכוח רצונם הטוב להמשיך ולחיות ביחד, וכאשר כל אחד מהם מקפיד להתייחס למינימום שבמינימום ממה שהוא באמת היה רוצה בצורה מלאה – הם מוצאים את הדרך לחיות ביחד בשמחה.
אני מקווה שאף אתם תמצאו דרך זו. אולי כדאי לפנות לאחת ממדריכות "צהר" ולבקש פגישה שלך איתה, כדי לדבר איתה על כל ההיקף של הנושא, ואולי תטכסו עצה ביחד.
כל טוב והרבה שמחה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם