שאלה
כבוד הרב שלום.
אני הקטנה מבין 3 אחים, שניהם נשואים ועזבו את הבית. התקשורת בין הורי היא לא תמיד קלה, הם רבים, אולי כמו בכל בית, אני לא יודעת כי רק את הורי אני מכירה באמת, אבל מאוד מאוד קשה לי לשמוע אותם רבים, זה עושה לי הרגשה מאוד רעה, ואני משתדלת לעזוב את האיזור כשהם רבים כי הובהר לי שאל לי להתערב ביניהם.
שאלתי היא כזו - לאחרונה התחלתי לעזוב את הבית בשבתות. ללכת לאחותי בשבת, לחברים, לא להשאר איתם כשהם שניהם לבדם. אבל יום שישי הזה לפני שיצאתי מהבית ראיתי את השולחן ערוך עם רק שתי צלחות עליו וליבי נצבט. יכולתי להרגיש את השבת הריקה מדיבורים והבית השקט וחשבתי שאולי יציאתי מהבית היא אנוכית.
האם עלי להשאר מהבית ולקבל את המריבות כעניין טבעי, וההרגשה שלי לידם תחלוף עם הזמן?
תשובה
שלום רב:
א.בוודאי שהימצאותך בבית מוסיפה לאווירה החיובית במיוחד לאור המתחים הקיימים.
יחד עם זאת עלייך לעשות לעצמך כללים האומרים שאם מציאות זו גורמת לך לשחיקה קשה הרי אז יש מקום לנסוע לאחותך וכו'.
ב.עלייך לדעת שמתחים אלו אינם אופייניים לכלל הבתים ואין זה המצב הבריא והמתוקן.
כדאי בהזדמנות להתייעץ בעניין זה עם אחיך הגדולים.
מיכאל ברום.