שאלה
שלום לכבוד הרב.
אני בת 18, בתחילת השירות הלאומי.
כידוע "בת 18 לחופה", ומפה לשם מתחילות להגיע הצעות.
מצד אחד, אני חשה את הרצון הזה בהשלמה.
הרצון הזה לבנות בית.
ומצד שני, אני חשה בפחד. כלומר, כל עניין התזמון, והאם גיל 18-19 הוא אכן גיל מתאים, מה גם שהוריי מתנגדים נחרצות לחתונה בגיל צעיר.
כלומר שנפשית אני חשה מוכנה לנישואין, בעוד ששכלית וחברתית אין הדבר כך.
מה עליי לעשות?
ללכת ע"פ השכל או הרגש?
אודה מאד לרב על תשובתו.
תשובה
ב"ה
שלום.
כדאי לפעול גם על פי השכל וגם על פי הרגש .לא ניתן לנתק בינהם ויש למצוא את האיזונים הנכונים שבין השכל לרגש.
באופן כללי את צריכה להקשיב למצפון הפנימי שלך כי הנפש שלך רגישה ומרגישה ואת חשה את מה שצריך ונכון לעשות.
לכל אדם יש את הנקודות שבו הוא מקבל החלטות חשובות בחיים שלו ואת הגעת לרגע כזה שבו את נדרשת לקבל החלטה.
ההחלטה והאחריות הם שלך ! וכדאי לך לפעול על פי מיטב הכרתך ועל פי שיקול הדעת שמנחה אותך .
ואם הגעת להכרה שאת בשלה להתחתן אז אל תחששי מלעשות את הצעדים הנדרשים .(מבחינת ההורים שלך את תמיד עדיין צעירה ואפילו ילדה קטנה כי להורים לוקח קצת זמן לעכל את זה שהבת שלהם כבר בוגרת .ולכן כדאי לתאם את זה עם ההורים ולשוחח איתם ולהתייעץ איתם .הם רוצים בטובתך ויתכן שהם רואים דברים שאת עדין לא רואה )
.
בהצלחה,
עוזיאל
.