שאלה
שלום כבוד הרב
אני מאוד אוהבת את שיר השירים וקוראת אותו הרבה לא רק בכניסת שבת . יש דבר שמאוד מטריד אותי ואני כל פעם מנסה להבין אבל לא מצליחה . הפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים ..." למה כתוב אתכם ולא אתכן ? הרי הוא מדבר אל בנות ירושלים , וידוע ששום דבר לא נכתב סתם ובמיוחד על לשון זכר ונקבה שהרי משם למדנו על מצוות שנשים פטורות מהן, ועניין אותי מאוד לדעת מה עומד מאחורי זה . (פשט , רמז , דרש וסוד אם יש , אני מאוד מתעניינת בזה)
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה.
סליחה על האיחור בתשובה. במשך זמן רב לא יכולתי לענות.
כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים, כך פוסק ר' עקיבא. יש לדעת שכל מה שמופיע בשיר השירים הוא קדוש מאוד והכל רמזים לרעיונות רוחניים גבוהים מאוד. אכן טוב מאוד שאת לומדת את שיר השירים בעיון.
שיר שמבטא את הקשר הניצחי את האהבה הגדולה של עם יעשראל לקב"ה ושל הקב"ה לעם ישראל. בשיר זה רמוז גם החורבן והפירוד: 'שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה', אולם רמוזה גם הגאולה והשמחה: 'הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיעו וקול התור נשמח בארצנו'.
לעניין שאלתך.
בשיר השירים בפרט ישנה הקפדה מאוד גדולה על הלשון בין זכר לנקבה, ובכל מקום שיש פניה לרעיה מנוסח בלשון נקבה ובמקום שיש פניה לדוד הפניה היא בלשון זכר.
בפסוק הנ"ל שמופיע פעמיים בשינוי מועט: פרק ב פסוק ז: השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעורר את האהבה עד שתחפץ. בפרק ח פסק ד: השבעתי אתכם בנות ירושלים מה תעירו ומה תעורר את האהבה עד שתחפץ.
הסבר הפסוק הוא שלא ניתן לעורר אהבה בוסרית. כאשר האהבה עוד לא חפצה אין לעוררה כי התוצאות לא טובות. לכן אסרו חז"ל לעלות בחומה. לעלות כשעוד אין רצון לא יוצא מזה כלום. התוצאות הרות אסון. הן יכולות להרחיק את האהבה עוד. כך היה לשבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הזמן והקרו (מלשון קירור) את שאר השבטים כאשר באמת הגיע זמן הגאולה, שהרי ראו כולם שהיציאה הקודמת לא צלחה. הדבר הזה נכון גם בחיים הזוגיים וגן בחיים הלאומיים. עלינו לחכות שיהיה חפץ. עלינו להגביר את האהבה ואז להמשיך לעורר אותה. ודו"ק: לפני שהיא חפצה אסור לעורר אותה, אבל כשהיא חפצה מצווה גדולה ועניין רב לעורר אותה.
הפסוק אמנם מנוסח לעבר בנות ירושלים, אולם עיקר אזהרתו היא לכל בני ובנות ירושלים: לעם ישראל שעלינו להיזהר בזה. למה אם כן נקרא עם ישראל בנות ירושלים? כי עם ישראל הם עדינים כמו הנשים. סימני אומה זו הם שהם ביישנים עלובים וגומלי חסדים. למה אם כן הפניה היא בלשון זכר? כדי לומר לנו שאינה כוללת רק את הבנות. למעשה, היא כוללת בעיקר את הגברים. להם קשה יותר להתאפק בחיים מאשר לבנות. לנשים יכולת גבוהה של שליטה עצמית ודחיית סיפוקים באופן יחסי יותר מהגברים (כמובן שיש יוצאים מהכלל), ולכן יש צורך להשביע אותם בעניין. אל תעירו את האהבה לפני שהיא באמת חפצה. אל תקדימו את הרגע. תשמרו את הקדושה לרגע הנכון.
לכן המשל ממשיל את כל עם ישראל לבנות, אבל רוצה שלמה לרמוז לנו כי הוא לא מדבר רק אל הבנות. כאן גם אין פניה לכנסת ישראל המופיעה תמיד בלשון נקבה בשיר השירים, אלא לכל אחד ואחת מהפרטים של העם הזה: השמרו מאוד שלא להקדים את המאוחר. פעלו להרבות אהבה כשהיא בזמנה. כשהיא נכונה. אז חובה עליכן להרבות בה. לדוגמא חובה להרבות אהבה בין בני הזוג (והחובה הזו מוטלת על האיש יותר מהאישה-הוא חייב לשמחה - ושימח את אשתו אשר לקח) אבל רק כאשר הם בני זוג. לפני כן אסור לעורר את האהבה. היא עוד לא חפצה. היא עוד לא הגיעה למקומה הראוי. היא עדיין בוסרית. פגה.
כך גם בגאולה. כעת אנו כבר בתחילתה, ולכן חובה עלינו לעורר את האהבה. לעורר אהבה גדולה לקב"ה. לכנסת ישראל. לארץ ישראל. לתורת ישראל. ככל שנרבה אהבה ואחווה ביננו בזמן זה שיש חפץ ויש רצון כך ניגאל במהרה בימינו גאולת עולם ברחמים בשובה ונחת. בעגלא ובזמן קריב. אכי"ר.