שאלה
שולחן ערוך יורה דעה סימן שעו
לא יאמר אדם: לא נפרעתי כפי מעשי, או כיוצא בדברים אלו, שאל יפתח פיו לשטן (כן משמע בפרק מי שמתו ובהגהות אלפסי שם). ואל יאמר אדם לאבל: מה לך לעשות כי אי אפשר לשנות, שזהו כגדוף, דמשמע הא אם אפשר לשנות היה עושה, אלא יקבל עליו גזירת הש"י מאהבה
ולהבדיל כמובן לעומת זאת:
מה אברך לו, במה יבורך
זה הנער, העלם הרך?
הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו - חיים.
א. האם השלכתי נכון?
ב. האם ראוי לבחון שירי זכרון ושירים בכלל ע"פ רעיונות הלכתיים אע"פ שהאדם הממוצע לא מתבונן באמת במילים ובתוכן או שכל שיר המעורר את הרגש יבורך?
ג. האם במציאות מתוקנת צריך רב או מנהל ביה"ס לעבור על שירי הטקס ליום הזיכרון ולאשר או לחילופין לפסול, דבר שעלול לגרום מורת רוח למורים .מסוימים?
ד. האם שירים אלה יוגדרו כמזיקים וכנוגדים לאמונתנו, יצויין שהיום מאוד מתחברים במערכת החינוך להבעת הכאב והצער שלמעשה הרבה פעמים מתערבב עם מחאה ואפילו טרוניה כלפי שמיא
בברכה
תשובה
שלום וברכה
יש להבחין בין שירה ובין חיי אמונה.
השירה נועדה להביע את תחושות האדם עצמו. על כן, אנו מוצאים קינות ובשירות, פרקי תהילים ודברי אבלות, בהם כן מתארים את הכאב, או כן אומרים "אשר יגורתי בא לי". בתשובות קודמות ביארתי כי גם בתפילה אין אנו עומדים בדיוק בקריטריונים החדים של שיעורי אמונה, כי אם זה העולם הפנימי שאנו פורסים לפני ריבונו של עולם.
על כן, אין לצפות משירים לעשות כך – בין בשירי חול ובין בשירי קודש.
לפני שהמנהל עובר על השירים נכון יותר כי המורים עצמם יהיו פחות קפדנים, ויניחו לשיר את השירים המהווים חלק מהזיכרון הקולקטיבי של כולם. ברם, אם יש שירים מאוד חריגים טוב יותר להוציא אותם בכלל, כדי שלא להעגים ולהשיג את המטרה ההפוכה.
כל טוב