שאלה
שלום.
אני בת 18, בשירות לאומי, ואני עובדת עם ילדים.
העבודה עצמה ממש טובה ואני נהנית מאוד, אבל, (וכאן בא ה"אבל" הגדול, אני לא מרגישה סיפוק, אני לא מרגישה שאני ממצה את עצמי, את הכוחות שה' נתן לי. אמרתי לעצמי שאם היה לי רע אז הייתי עוזבת אבל ממש טוב לי! אני מרגישה שאני לומדת המון על ילדים, אבל אני פשוט לא מרגישה שאני ממצה את עצמי!
מה אני יכולה לעשות?!
אני לא רוצה לעזוב כי צריך אותי שם, וגם כי טוב לי.
השאלה שלי היא איך אני יכולה להפוך את הקיים לטוב ולא לחפש משהו טוב עכשיו באמצע?
תודה רבה רבה! שבוע טוב, חג שמח ושנה טובה!
תשובה
ב"ה
שלומות,
כמה הערות בדבר מיצוי עצמי:
1. אם את מרוצה ולילדים טוב הם מתקדמים, אם המעסיקים חשים שאת עושה כל שאת יכולה - זה לא מיצוי עצמי.
2. שמא את יכולה לעשות במקום הזה יותר?
3. אולי נכון לחפש משהו בשביל הנשמה לשעות אחרות.
4. שאלת השאלות: האם אנו הולכים לשירות לאומי בשביל המיצוי העצמי או למען התרומה לזולת. מהיכן בא הצורך להדגיש כל כך את המיצוי העצמי עד שהוא פוגע בשמחת הנתינה.
בהצלחה,
חג שמח,
שי