שאלה
אני בת18 וחצי!לפני שבוע התחלתי שירות לאומי יחד עם כל בנות גילי.בחרתי להיות במדרשה בשילוב שירות.הבחירה שלי נבעה מזה שאני מרגישה שאני בקושי יודעת על היהדות ולמה אני עושה את משאני עושה!השירות שלי היה בבית ספר יסודי חילוני בצפון תל אביב!פרשתי מהשירות ביום חמישי שהיה!פרשתי בגלל שהרגשתי מיותרת.וגם חלק מהתפקיד שלי היה להיות סייעת בצהרון...לא הייתי מוכנה לזה.ולא הכינו אותי לקראת התפקיד הזה!אני מעדיפה לשרת במקום שאני ירגיש שאני מנצלת את הכוחות שלי בצורה יותר שוטפת ןפעילה.הבעיה השניה שלי היא שמאז שהייתי במדרשה ולךמדתי דברים שאף לא ידעתי(אגב דיי בסיסיים)אני מרגישה יותר רחוקה מהקב"ה.יכולהיות שזה בגלל הידע הפתאומי שפתאום אני מרגישה שאני יודעת...אולי זה בגלל סיבה אחרת!אני לא יודעת אם זה רק ההתחלה או שזה ימשך!כרגע אני צריכה לקבל החלטה אם לשרת בת"א (_בבי"ס יסודי אחר-ששם יש יותר עבדוה כי הרבה ילדים מגיעים מאיזור דרום ת"א)ואז גם להמשיך במדרשה שזה היה המטרה שלי מלכתחילה או לפרוש לגמרי ולעשות שירות רגיל.גם כן במקום אחר שבו אני יעשה המון.(בית ילד).אני חייבת להזכיר שאני בן אדם מאוד שכלתני!ולכן קשה לי מאוד עם הענין של ההרגשה של להיות קרובה לה'.אני יודעת שזה נובע ממידת הגאווה.!ולכן השאלה שלי היא בעצם כזאת:האם הגאוותניות שלי בעקבות הידע מהמדרשה תחלוף במהרה או שכדאי לא להתעסק השנה במדרשה ופשוט להיות במקום אחר ולעבוד על עצמי ללא עזרה חיצונית רבה כמו המדרשה!?!אלא עבודה פנימית שבלב!!!
אני בטוחה שהשאלה שלי לא הכי ברורה!...לכן אם יש בעיה אני אשמח לקבל ייעוץ אפילו טלפוני.שלחו לי לןאי מייל שלי בקשה ואני אתקשר.{פשוט אני מעדיפה שזה יהיה בכתב}
תשובה
שלום לך שואלת יקרה!
המון עוצמות בממכתב אחד והמון כאב..
בואי ננסה ביחד לברר את העניינים וננסה שתרגישי יותר טוב ושמח!
קודם כל מזל טוב על ההתחלה החדשה!
את מתחילה דרך חשובה וטובה, שמצריכה המון כוחות אבל גם מביאה הרבה עשיה, סיפוק ופריחה!
שנת שירות בעיני זו שנה מאוד חשובה. היא תורמת גם למדינה, גם לילדים איתם את עובדת, ותורמת הרבה מאוד לעצמך! לבניית האישיות שלך והמידות שלך, להכרת כוחות חדשים בך, שלא ידעת על קיומם..
ללמוד במדרשה זה חשוב מאוד במיוחד כשהלב חפץ.
מצאת פתרון מצויין- לשלב בינהם!
קירבת ה´ מגיעה גם מחפצו של הלב, מה"בפנים" שלך וגם מלימוד.
לימוד תורה זה לא דבר חיצוני, כי התורה היא הבסיס שלנו,היא הבסיס לכל הקיום שלנו!
לימוד תורה רק נראה כחיצוני לנו, כי זה משהו שלא תמיד בא לנו בצורה אוטומטית וכל לימוד תורה מקנה לנו ידע חדש ומוסיף בנו עוד ועוד.
לימוד תורה לא מוביל לגאווה!
גאווה נובעת מגאווה.
גאווה היא מידה לא כ"כ חיובית וצריך לעבוד לתיקונה.
התמודדות עם מידה שצריכה תיקון היא ע"י לימוד תורה!
אני תוהה לעצמי מאיפה ולמה מגיעה ההרגשה הזאת שמיתוך לימוד התורה שלך נהפכת לגאוותנית..( אני אשמח לשמוע ממך על זה במייל שלי..)
עזיבת מקום התורה היא לא פתרון למלחמה בגאווה!
כתבת שאת אדם שכלתני,
למה את מקטלגת את עצמך?
אולי לא מצאת את הפן הריגשי המתאים לך?
אולי אף פעם לא גילית שמשהו ריגשי מסויים גורם לך להרגשת אמונה וקירבה לה´?
תחפשי, תבדקי, אולי שירה מסויימת תעשה לך את ההרגשה הזו?
אולי תפילה במקום מסויים?
אולי דיבור ישיר עם ה´ או ביקור במקום קדוש, או אולי התבודדות?
אל תקבעי את עצמך על משהו מסויים, תמיד תחפשי עוד ואת עוד תופתעי!!
מעבר לזה- מי אמר שאדם שכלתני לא מרגיש קרוב אל ה´?
תחפשי איך להיות קרובה אל ה´ במישור השכלתני, תלמדי פילוסופיה יהודית, תלמדי ביולוגיה, תחקרי בשכל עד כמה מעשי ה´ נפלאים וטובים!
בואי נחזור לשירות הלאומי.
כשהייתי בכיתה יא´ הייתה לי מדריכה נפלאה שאמרה לי כמה דברים שמלווים אותי עד היום וגם עוד הרבה שנים בעז"ה. אחד הדברים היה כשדיברנו על שירות לאומי. היא הייתה בשנת השירות השניה שלה ואני הופתעתי איך בחורה מדהימה כמוה "ביזבזה" את שנת השירות הראשונה שלה בביה"ס יסודי.
היא אמרה לי משפט מאוד נכון,
שכמעט כל דבר בחיים טמון בראש שלנו, ובעיקר בשנת השירות. אם אנחנו מחליטים בראש שאנחנו רוצים לתרום באמת, לעשות ולפעול, אנחנו יכולים לעשות את זה בכל מקום! אין כזה דבר מקום שאין בו מה לעשות, צריך רק לרצות ולהגדיל ראש ונמצא מה לעשות. ואין כזה דבר מקום שביזבוז לעשות בו שירות לאומי!
וזה כל כך נכון בעיני.
ראיתי בנו"ש שמרימות ביה"ס יסודי רגיל ועלוב למקומות נפלאים וראיתי גם לצערי בנות שעושות שירות במקומות "מעולים" ולא עושות שם כלום.
בכל מקום אפשר לתרום המון ואפשר גם לא וזה תלוי בך!
שלא תביני לא נכון, אם לא טוב לך, אז טוב שעזבת, התרומה הכי טובה היא במקום שאת תורמת בשמחה! ושטוב לך בו!
יש הרבה מה לעשות בצהרון והרבה מה לעשות בביה"ס יסודי חילוני, והרבה מה לעשות בכל מקום בו תהיי, אם רק תחליטי שאת מוצאת מה לעשות שם, אם תחליטי שאת רוצה "להרים" את המקום.
לתרום באמת ולהשתמש בכוחות שלך את יכולה בכל מקום בו תחליטי שאת עושה את זה!
שואלת יקרה,
אני לא אגיד לך מה לעשות כי אני לא מכירה אותך, כי אני לא מכירה את מקום השירות שלך ואת האופציות שלך
וחוצמיזה, את צריכה להחליט לעצמך מה טוב לך!
מה שכן אני אגיד לך זה שבכל מקום בו תהיי את מסוגלת לעשות כ"כ הרבה ולתרום גם לסביבה שלך וגם ובעיקר, לעצמך!
יש בך הרבה כוחות ועוצמות ואת יכולה לפרוח גם בשירות שלך וגם בלימוד התורה שלך ושבך!
אל תפסיקי ללמוד תורה (גם אם לא תהיי במדרשה.. תמצאי מסגרת אחרת ללמוד בה..)
בואי נסכם:
הגאווה שבך לא קשורה ללימוד במדרשה.
תמשיכי ללמוד תורה כדי להתקדם בעבודת ה´ שבך.
תחפשי איפה או מתי את הכי מרגישה את קרבת ה´ שלך.
מדרשה היא לא עזרה חיצונית..
ולימוד תורה הוא תמידי ואל תלוי אם את בשנת שירות או לא.
אני מקווה שסידרנו קצת את העניינים,
את מוזמנת לחזור למייל שלי בכל זמן.
אני אשמח לשמוע ממך!!
אני מאחלת לך שנה מלאת עשיה ותרומה לעם ישראל ולעצמך!
שנה פורייה, מלאת לימוד ופריחה!
שנה שמחה!
הרבה בהצלחה!
מיכל
MCHY22@GMAIL.COM