שירות לאומי או כיבוד הורים?

שלום יקרה.
בואי נאמר שאם תפתחי עכשיו מילון בערך ´הערכה´ תמצאי תמונה שלי.
כולי הערכה על האכפתיות והרצון שלך לכבד הורים, שעולים מכל משפט ומשפט בשאלה שלך.
אבל ההערכה לא מסתכמת רק בזה,
אלא היא גם על הרצון לחיות חיים מלאים, לתרום את המקסימום ולמצות את עצמך עד כמה שאפשר.

אם ננסה לסכם את השאלה שלך במשפט או שניים,
בעצם יש לנו כאן התנגשות בין שני ערכים:
מצד אחד ישנו כיבוד הורים,
ומצד שני יש את הרצון לתרום כמה שיותר, להביא לידי ביטוי את הכישרונות שהקב"ה העניק לך,
ולממש את הערכים שאת מאמינה בהם.
זה מסוג המצבים שמאיפה שלא מסתכלים על זה, נראה שאין אפשרות לפתור את זה.
כי אבא יחשוב את מה שהוא חושב, ואת לא מוכנה להקריב את החיים שלך.
אז מה עושים?!?
האמת היא שהאידיאל מבחינת מה לעשות במצב שלך,
הוא באמת לשבת ולדבר.
לפתוח את זה בדוגריות אבל בחכמה, עם הרבה כבוד והערכה.
להסביר על החשיבות של הדברים בעינייך, למה זה חשוב לך ולמה את חושבת שזה יתרום לך.
אני יודעת שכתבת ´וזה לא יעזור שתגידו, דברי איתו בכבוד, תגידי שאת מכבדת אותו וזה לא אישי..כי כל זה לא יעזור´.
אבל אולי תנסי כי בהרבה פעמים השאלה היא איך אומרים את הדברים מעבר למה אומרים.

אם נסתכל מבחינה הלכתית נטו, את באמת לא חייבת לשמוע להורים שלך בכל מה שנוגע לחיים שלך, ולהחלטות אישיות.
בגדר כיבוד הורים נכלל מה שקשור אליהם (מאכילו, מלבישו, וכו´), לא מה שקשור אלייך.
בעצם אפשר לגמור פה את התשובה, אבל לא יודעת, לי זה לא מרגיש טוב.
כי נראה לי דווקא בנושא הזה של שר"ל, יש עניין להרחיב את הפריזמה של המושג כיבוד הורים.
כשבין השאר ההורים ישמחו עם מה שאת עושה ולא יגיעו לידי צער, (ייתכן שמקור הצער שלהם הוא שגוי, אבל עדיין זה לא משנה את העובדה).
ככה שבמקרה הזה כדאי לשאול את עצמנו עוד כמה שאלות:
מה בעצם המטרה בשרות לאומי?
האם המקום היחיד שתמצי את עצמך יהיה דווקא מקום באזור שעלול להעלות לאבא שלך את הסעיף?
או שיש אפשרות למקום עם תכונות דומות באזור אחר?

ברשותך, נתחיל עם השאלה הראשונה, למה באמת את הולכת לעשות שרות לאומי?
ניחוש פרוע אומר לי שמן הסתם כדי לתרום לעם, למדינה.
לפעמים אנחנו חושבים על ללכת להעניק לכל העולם ואשתו, ושוכחים לרגע את מי שנמצא ממש לידינו.
אפשר ללכת לעשות שרות לאומי ביישוב איקס, ולהיות שם הקומונרית הנערצת, לתת באמת מכל ואת כל הלב.
אבל מה, לשכוח שיש לי אבא ואמא שהעניקו לי (ועדיין מעניקים) ימים ולילות 24/7 כפול 18 שנה.
אם תתפסי לעצמך רגע של שקט, לבד, ותחשבי על זה,
אני בטוחה שגם לך לא תעשה טוב המחשבה של לתרום לכל העולם ואשתו, כשאבא יושב בבית ומשתגע מפחד ודאגה על הבת היחידה שלו...

אם היו אומרים לך שאם תלכי לקורס מסוים השירות לאומי שלך ייהפך למשמעותי יותר כי יהיו לך יותר כלים, ידע וכו´,
היית הולכת או לא?
לפי מה שהתרשמתי מהשאלה שלך, שאת לא אחת שמחפפת, בטח היית רצה.
אז עכשיו לא מדובר באיזה קורס אלא במשהו קצת אחר שאת יכולה לקנות בנפש שלך.
אז נכון, שכשמסתכלים על ההלכה באמת את לא צריכה לשנות מהתוכניות שלך בגלל אבא ואמא,
אבל נראה לי שדווקא הידור במצווה הזו, תורם בראש ובראשונה לך.
תורם מישהי עם רגישות מיוחדת, הכרת הטוב ללא גבול, מכבדת הורים אמיתית גם מעבר למה שצריך.
מישהי שעכשיו שכשהיא תלך לשירות לאומי הנפש שלה בוגרת ומכילה יותר.
ואני מאמינה שמעשים כאלו בהחלט משפיעים על אלה שיבואו אחריהם.
אין ספק אבל, שכל עם ישראל זוכה שיש לנו מישהי כמוך, מי יודע מה מעשה כזה יפעל בשבילנו בשמיים.
והתרומה הזו לעם היא גם סוג של שרות לאומי, אולי לא אחד כזה שמקבלים עליו נסיעות חינם ושכל העולם רואה,
אבל זה שירות לאומי במובן הכי פשוט והכי אמיתי.
הרי בסופו של דבר שירות לאומי היא באמת שנה בה את מחנכת את עצמך לנתינה אינטנסיבית,
אבל המטרה הרי היא לעשות שירות לאומי כל החיים!
לכן, אני מאמינה שכל מה שאנחנו עושים צריך להיות מכוון מטרה כדי להצליח ולממש את המטרה הזו.

לגבי שתי השאלות האחרות,
שווה לחשוב ולבדוק אולי יש עוד מקום שהוא עם עקרונות דומים לזה שהיית רוצה לשרת בו, וככה גם תאכלי את העוגה וגם (כמעט) תשאירי אותה שלמה.
שיהיו החלטות טובות!
אגב, אם בא לך לשתף איך הולך ומה נסגר, אז ממש בכיף! אני אשמח.
רק טוב ואור.
רינת
rintz3@gmail.com