שאלה
שלום רב
בדורנו כבר יצאנו מן הגלות, ועם ישראל מתפקד כישות מדינית, ומתוך כך עוסק בפיתוח הכלכלה, בבינוי ויישוב הארץ וכמובן - גם בצבא ובביטחון.
הרב קוק כותב "לפי הכרתנו הדתית, חורבנן של הישיבות, שיהיה נצמח מלקיחת מבחר בניהן לעבודת הצבא, הוא לנו חורבן דתי איום ונורא...".
מה, אם כן דעת רבינו לגבי השירות בצבא?
הרי אנחנו חייבים להגן על עצמנו ונראה כי זו מצווה לכתחילה ועל פי דברי הרב קוק הנ"ל מובן כי זה בדיעבד שבדיעבד.
ואם זה בדיעבד והשאיפה שכולנו נהיה לכתחילה, הרי לא סומכים על הנס ולמרות ש"רבנן לא צריכי נטירותא" - עדיין בוודאי ובוודאי שבמידה ויש סכנה - גם "רבנן" ייתקינו סורגים לחלונות שלהם ויינקטו אמצעי זהירות "חומריים"?
תודה!
תשובה
שלום וברכה
אינני רואה את הבעיה.
אין לי כל ספק שצריך לשרת בצבא. הדבר מתחיל קודם כל מהמוסר היסודי, שהתורה כתבה אותו בשפה המוסרית "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"; הוא ממשיך במצוות ישוב ארץ ישראל ומצוות לא תעמוד על דם רעך, ואיני מבין כיצד בכלל אפשר לחשוב על הימנעות ממנו כשיטה כללית.
אין כל ספק שחורבן הישיבות הוא לנו חורבן דתי איום ונורא, שהלוא התורה היא נשמת חיינו, ואנו כדגים במים, שאין לנו יכולת כלל לחיות ביבשה ללא החיבור לתורת החיים הזו. עולם הישיבות הוא 7גרעין הקיום של תורה בעולמנו הרוחני.
אבל למה צריך להניח שיש סתירה בין השניים ? וכי הישיבות מתמוטטות אם שותפים בשרות הצבאי ? וכי קיום מצוות התורה ותלמוד תורה במציאת יחס נכון בין השניים מהווה "בדיעבד" ? הלוא הוא הלכתחילה שבלכתחילה ?!
הטענה כי שרות צבאי משמעה חורבן הישיבות היא רטוריקה הרחוקה כל כך מהאמת, ומהווה כלי פוליטי להתמודדות פוליטית על רצון להימנע משרות צבאי.
כל טוב וחג שמח