שאלה
שלום לך, הייתי רוצה לדעת מה הם היתרונות והחסרונות בשירות לאומי, ולמה לצאת לשירות ישר אחרי השמינית?ואם זה טוב? לא טוב?
וכנ"ל ללימודים - מהם החסרונות ויתרונות לצאת ישר ללמוד אחרי השמינית? במקום להתחיל שירות!
תודה רבה!
דרך אגב, לעיתים רחוקות מסתכלת באתר וצופה קצת ופשוט נדהמת מעבודתכם וממסירות נפש.. יש שכר לפעולתכם!בעזרת ד'!יישר כח!
תשובה
שואלת יקרה,
שלום לך.
העלית שאלות מאוד חשובות, שאני בטוחה שהרבה שמיניסטיות מתעסקות בהן בימים אלו. יש משהו באווירה באולפנות שיכול בקלות לגרור את "תופעת העדר" בכל מה שקשור לשירות – הולכים כי הולכים, בלי לחשוב יותר מדי – וכיף לראות מישהי שלא רוצה לקחת דברים כמובן מאליו ומתעקשת לברר אותם.
אז על הבגרות והערכיות - אשרייך.
(בגלל שהשאלות האלה כ"כ חשובות אנחנו גם נעלה את התשובה לאתר, וכמובן נשנה את השאלה כדי לכבד את רצונך.)
בהתאם לשאלות ששאלת, בואי ננסה לעבור שלב אחרי שלב ולברר קצת יותר את הנושא של שירות לאומי.
קודם כל, שירות לאומי נועד לאפשר מסגרת של תרומה למדינה ולחברה גם עבור אלו שלא מתגייסים לצבא. מהשאלה שלך אני מבינה שכבר שללת את האפשרות להתגייס לצבא, אז נעבור ישר לדברים ששאלת:
[למה בכלל שירות לאומי?]
בסוף השנה יתגייסו רוב בני ובנות המחזור שלך לצבא, בעוד לך יש פטור מטעמי דת. הפטור הזה הוא נצרך, הגיוני ומוצדק לגמרי (ולא כאן המקום להרחיב), אך המציאות היא שבזמן שלרוב בני הנוער בארץ יש מסגרת מובנית ומחייבת לתרומה משמעותית למדינה – לך אין, וכאן בדיוק נכנס המקום של השירות.
יש מקומות שבהם מקובל לחשוב ש"כל החיים אני אתרום, אז מה זה משנה אם אני עושה את השנה הזאת או לא" – אבל בפועל, אלו השנים היחידות שבהן תוכלי באמת לשקוע בעבודת קודש, בלי להיות מחוייבת גם לענייני משפחה, עבודה, פרנסה וכו´. זו הזדמנות לעשיה אמיתית, טהורה, כאשר השיקול היחיד הוא מהם הכוחות שלך ואיפה את יכולה להשקיע אותם בעם ישראל. תענוג, לא?
אם את מוצאת מקום שבו את יכולה לעשות שירות משמעותי, מובטח לך שלא רק את תשפיעי ותעשי טוב אלא שגם תושפעי ותצמחי הרבה מתוך זה. יש משהו בשירות שחושף אותך בפני התמודדות, קושי, מורכבות, צורך להכריע בין ערכים, עצמאות מהבית ועוד ועוד – וכל אלה בלי ספק עושים משהו בנפש. הם מבגרים ומפתחים, והם נותנים לך להכיר את עצמך במקום חדש ומיוחד.
לגבי השאלה אם לצאת לשירות ישר אחרי שמינית – זו כמובן שאלה אישית מאוד. תלוי איפה עומדת הבת, כמה כח היא מרגישה שיש לה, מה הרצונות שלה וכו´. יש למשל הרבה בנות שיוצאות קודם כל לשנת מדרשה כדי לבסס את העולם התורני שלהן ואחרי זה הולכות לשירות, וזו אפשרות נהדרת. לא חסרות בנות שיעידו ששנת ההפסקה היתה הדבר הכי טוב שהן עשו בחיים ושהיא מילאה אותן בכוחות והכינה אותן הרבה יותר לשירות ולחיים בכלל.
כדאי רק לדעת, שבנות שעושות הפסקה בין השמינית לשירות – בין אם זה למדרשה, פסיכומטרי או כל דבר אחר – מתקשות הרבה יותר להכנס אח"כ לראש של שירות ועשיה. יש יתרון בללכת עם כל החברות, כשכולן מדברות על זה וחוות את זה, ויש קושי להחליט ללכת לבד אחרי שנה של ניתוק מסויים מהשיח על שירות לאומי, גם כאשר ה"שנת הפסקה" היתה נצרכת ומשמעותית.
כמובן שהקושי הזה לא חייב להיות שיקול בהחלטה שלך – אבל רק שתדעי שהוא קיים, והכי טוב זה שתשאלי חברות שלך שעשו את זה.
[ומה עם לימודים?]
אני חושבת שהנושא של לימודים ורכישת תואר עבר שינוי מסויים בחברה הדתית. הרבה אנשים זוכים להקים משפחה בגיל צעיר יחסית ובעקבות זאת הלימודים הם מן שלב בדרך להשגת עבודה ופרנסה. באולפנות רבות מעודדים את התלמידות לצאת לעבוד כמה שיותר מהר, בעיקר כדי שיוכלו להתחתן מוקדם ולהקים בית של תורה שבהן הן המפרנסות העיקריות.
זה ממש על קצה המזלג, אבל כל השיקולים האלה הם קודם כל נוגעים בהשקפה, שהיא דבר אישי. אני לא רוצה להכנס לתחום הזה, למרות שהוא חשוב מאין כמותו, אלא להציע כיוון אחר ביחס ללימודים:
היכולת ללמוד ולהעשיר את עצמך היא זכות, כמו גם היכולת לבחור לעסוק בדברים שבהם את טובה. לימודים זה לא רק משהו ש´צריך לעשות´ אלא תהליך של העצמה, התבוננות, למידה ומחשבה, ואם מתייחסים אליהם ככאלה, הם יהיו מלאים ומעשירים הרבה יותר.
שנית, ה´יציאה החוצה´ אל חוויה שיש בה אחריות ונתינה מצמיחה בך דברים חשובים שמאפשרים לך גם להגיע ללימודים כאדם בשל ובוגר יותר. אחרי שנה או שנתיים נוספות שבהן את משתנה ולומדת יותר את עצמך, את יכולה לבחור מקצוע בצורה שקולה יותר וגם לגשת ללימודים בראש אחר.
שלישית, קשה לפעמים לעבור מאינטנסיביות של לימוד ובגרויות בתיכון ישר לאינטנסיביות של לימודים אקדמאים – גם כי לפעמים צריך קצת לנוח מכל הלימודים, וגם כי אקדמיה זו רמה אחרת (או לפחות אמורה להיות...), והקפיצה הזאת לא תמיד פשוטה.
ובנוסף, כפי שאת אמרת – המשמעות של ללכת ישר ללמוד היא לוותר על שירות לאומי, על כל המטען האישי וההשקפתי הכרוך בכך.
אז נכון שיש גם שיקולים לצד השני:
למשל, במהלך השירות ההורים של הבת ממשיכים במידה רבה לתמוך בה כלכלית, ולא כולן מרגישות בנוח ´לדרוש´ מההורים שלהן תמיכה כזאת.
כמו כן, יש מספר קטן של בנות – מספר ממש ממש קטן – שהמסגרת של שירות לאומי לא מתאימה להן. זה לא נכון להן ובשלב הזה עדיף שהן לא יצאו לשירות לאומי. (יש הרבה אנשים שיתנגדו לאמירה הזאת, אבל בכל חברה יש מקרי-קצה וצריך לדעת להכיל גם אותם.)
בנוסף, אם את רוצה להתחתן בעתיד הקרוב, יכול להיות שזה הכי פרקטי להתחיל ללמוד ולהקנות לעצמך מקצוע. נכון שיש חשיבות לשירות לאומי וכל מה שאמרנו, אבל יש גם חשיבות ליציבות של הבית שתבני ועלייך מוטלת אחריות רבה בהקשר הזה.
וכמו שאמרנו, זה ממש על קצה המזלג.
האמת היא, שיש המון תשובות שאת יכולה לקבל על השאלות האלה. הבירור הזה הוא מקסים כיוון שהוא דורש ממך לברר מה קודם כל במה את מאמינה ולאיזה כיוון את לוקחת את החיים שלך.
ניסיתי לתת לך נקודות חשובות שאני חושבת שיכולות לתרום לך ולהעצים אותך, ואני כמובן מזמינה אותך להמשיך את הדיון אם רק תרצי.
אז הרבה הצלחה,
וחג אורים שמח!
שלך,
ליאורה
leora.d.c@gmail.com