שאלה
לרב שלום וברכה.
לאחר עיון בנושא זמן ההמתנה בין בשר לחלב, עלו לי כמה שאלות:
1) למה לא נפסקה הלכה כמו הרמ"א שאומר לשמור שעה (ידועה החומרא שמביא ל"בני תורה"), אלא אנשים פוסקים כמנהגיהם מבית אבא?
2) ידוע שבנושא זה, המנהג מבית אבא תופס מקום נכבד בהכרעת השאלה. מה אם ברצוני לשנות ממנהג זה (ע"י התרת נדרים או משהו בסגנון...), לפסיקתו של הרמ"א שניתן לשמור שעה? הרי לא מדובר בנושא שאין עליו פסיקה רבה, ולכן חשוב לדבוק במנהג! ללא ספק ישנה פסיקה! (לכן, כאמור לעיל, לא ברור לי למה נתנו עדיפות למנהגים בנושא זה).
נ.ב. א. אם הדבר משנה, אני אשכנזי.
ב. מפריע לי שהקיצור שולחן ערוך אומר שצריך לשמור שש שעות, ומי ששומר פחות אין לו על מי לסמוך (ראה לעיל- הרמ"א).
בתודה מראש.
תשובה
שלום
א.באשכנז בתקופת הרמ"א התחילה בזה חומרא כהבנת הרמב"ם את הגמ', ובדורות האחרונים התעצמה החומרא, כנראה משום שסברת הרמב"ם לטעם ההמתנה התקבל יותר. וכיוון שנהגו להחמיר, אט אט הדבר התקבל. אכן הבנת התו'ס את הגמרא שם והמנהג הקדום באשכנז וצפון צרפת היה שלא להמתין כלל, ולברך רק ברכה"מ, והחומרא היתה להמתין שעה. לכן מי שמנהג אבותיו כיום להמתין שעה יכול לנהוג כך לכתחילה.
ב.אין לשנות ממנהג ישראל, ורק בשעת הדחק כגון מעוברת או יולדת או חולה שאין בו סכנה, אפשר לחזור למנהג המקורי ולהמתין שעה.
כל טוב