שינוי הרצון בתפילה

שלום וברכה!
השאלה ששאלת שואל גם הרב קוק זצ"ל בדרך אחרת, והוא עונה עליה בפיסקה שמופיע בעולת ראי"ה עניני תפילה פיסקא ב´-הפיסקה היא על גמרא בברכות. אומרת לנו הגמרא בברכות-

"דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל, מנא לן? ממשה, דכתיב ואתחנן אל ד´ בעת ההיא וכתיב ד´ אלהים אתה החלות וגו´ וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו´" (ברכות ל"ב.).

מלמדת אותנו הגמרא את הסדר שאדם צריך להתפלל בו, יתחיל בשבחו של הקב"ה ומתוך זה יגיע לבקשות ולתחנונים- מסביר על זה הרב זצ"ל יסוד מאוד חשוב בתפילה,

"צריך שהתפלה תהיה נקיה מכל רעיון של שנוי רצון והתפעלות בחוק השי"ת, מה שהוא דעה כוזבת ביחס לאלהות ומביאה להשחתת סדרי השלמות האנושית".

כשאנחנו מתפללים אנחנו לא מתפללים שהקב"ה ישנה את הרצון שלו, אנחנו לא באים לשנות את הקב"ה בתפילות שלנו, הרבה פעמים אנחנו חושבים שהתפילה היא משהו שיכול לשנות את הקב"ה, וזה לא נכון ולא רק שזה לא נכון אלא שזה מאוד דומה לאלילות, נותנים איזו מתנה או מבקשים בקשה מהאל והוא ישנה את עצמו בשבילנו, זה לא עובד ככה אצלנו, אז איך זה כן עובד?

"ולעומת זה עצם ערך התפלה ובטחון פעולתה בקבוץ תנאיה, גם מלבד פעולת השגת המבוקש והתרוממות הנפש וזכותה ע"י התפלה, הוא פנה גדולה בהשלמת האדם."

ומצד שני, אומר הרב זצ"ל, ודאי שבכוחה של תפילה לעזור בעת צרה, לעזור בכלל, כי לכאורה יוצא ממה שאמרנו עכשיו שאין מה לבטוח בקב"ה בכלל, כי הוא בכל מקרה יעשה מה שהוא רוצה אז אין שום סיבה להתפלל, או לרצות לשנות משהו, הרי הקב"ה יעשה הכל כמו מה שהוא רוצה.
ולכן צריך למצוא את הדרך האמצעית שמשלבת מצד אחד איך התפילה עוזרת ואיך מצד שני התפילה היא לא שינוי ברצון הקב"ה.

"על כן צריך שיבין כל מתפלל, שהתפלה היא חק נפלא, שחקק הקב"ה בעולמו, להשלמת יצוריו בכל דרכי השלמות, וביחוד לתכלית השלמתם המוסרית הנצמחת ממנה, ואינה בגדר ענין מוטבע בחוקו ית´, חלילה."

השינוי שנעשה, בעצם נעשה באדם. האדם הוא זה שמשתנה בתפילה, האדם מתפלל בדביקות ומרגיש איך הוא מתקרב אל הקב"ה כל הזמן, מתקרב ומתעלה, מזדכך ועולה מעלה מעלה בכנפי רוח אדירים שיש לו. איזו הרגשה נפלאה יש כאשר התפילה מעומק הלב, מעמקי מעמקים של הנשמה הטהורה שהקב"ה נתן לנו, הטבע שהקב"ה יצר אצלנו לעריגה אליו, היא בעצם באה לידי ביטוי על ידי התפילה, זה בעצם מהות התפילה חיבור בין הנשמה לקב"ה, התקרבות והתעלות הזדככות והטהרות. נכון- אין שינוי בקב"ה אבל יש שינוי בי, ככל שאני יותר מתעלה אני בעצם מבין שהכל הולך לכיוון הנכון, הכל הולך על פי דרכו של הקב"ה ואני יודע שגם אם תפילתי לא נענית היא לא חוזרת ריקם, ובקשתי תמולא בדרך הטובה שהקב"ה רוצה שהיא תיתגלה. ככה לגבי כל דבר בעולם, זאת המשמעות העמוקה של הברכה על הרעה כשם שמברך על הטובה, כי אני מבין את העומק של הרע שכל כולו מיועד להביא לטוב העצום של הקדושה.
ועכשיו חוזר הרב לגמרא שלנו ומסביר מדוע צריך שבח לפני הבקשה-

"ועל-כן ראוי שקודם כל תפלה יוקדם ספור השבח, להורות שראוי לשבח הרבה על קביעת חק התפלה שלא כפי המושג בדרך-השאלה בשם טבע באלהותו ית´."

המטרה שאנחנו אומרים שבח, היא שנאמר בעצם כך: "הקב"ה, אנחנו אוהבים אותך בכל מצב, אנחנו משבחים אותך". ההבנה שזה הוא עיקר התפילה, העריגה לקב"ה, החיבור לקב"ה. ולכן אנחנו קודם משבחים, אח"כ כל הבקשות הן באות מאליהן כי הכל בא מנקודה כזאת שיהיה טוב אלוקי בעולם, טוב אמיתי של הקב"ה בעולם שלנו, וכל בקשה צריכה לבא מכיוון כזה, לא לבקש סתם על מבחן אלא להבין איך המבחן הזה מהווה חלק בתהליך הגדול של עם ישראל, בתהליך הגדול של גאולת ישראל.
וממשיך הרב להסביר מדוע באה הדוגמא דווקא ממשה,

"והראיה ממשה חשובה מאד, שהוא ע"ה בהשגתו הגדולה היה ודאי בטוח שלא יבא לחשוב צד שנוי-רצון והתפעלות בחק השי"ת ע"י התפלה, מ"מ הרבה להקדים שבחו, לגלות מן הכח אל הפעל אמתת הדעה הראויה להיות רשומה בלב ע"י התפלה, וק"ו כל האדם כוזב, שאפשר לו להיות טועה בדעות כוזבות, שראוי להקדים מה שירומם נפשו ויעמידה על ציור האמתיות."

הראיה ממשה היא חשובה ביותר, כיון שמשה הגיע למצב הכי גבוה בראית פני שכינה שזכינו עד היום, על כן הוא זה שמלמד אותנו מהי מטרת התפילה על ידי השבח הקודם, שזה בעצם החיבור לקב"ה, ומתוך זה הוא מגיע לבקשות, ועוד כשמדובר בבני אדם שלא רואים את ההתגלות האלוקית באופן גדול כמונו, שאנו היום בלי התגלות אלוקית, ודאי שנלמד ממי שראה מדרגות עליונות ביותר, הוא זה שילמד אותנו שקודם מתחברים לקב"ה ומתוך כך מגיעים אל הבקשות והן בעז"ה יתמלאו במלואן...

שנזכה באמת שהקב"ה ימלא את כל משאלות ליבנו לטובה ושימו לב שכל משאלות ליבנו יהיו לטוב, זה כבר מדרגה ראשונה. ושניה שהיא תיתמלא...

אני מקוה שזה עזר לך, ואשמח להמשיך לדון בדבר במייל שלי:

elchananshmuel@gmail.com

כל טוב ברכה ושמחה!
אלחנן.