שאלה
לכבוד הרב שלום.
בקשר ללשון המקרא בפרשה ובכלל , כאשר התורה משתמשת בלשון תאבדון כמו בפסוקים "וְהָיָה אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת-ד' אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן:
כ כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ד' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹּאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ד' אֱלֹהֵיכֶם"
מה הכוננה לאבדון ? האם חלילה יכול להתפרש שהשם יבטל חס ושלום את בריתו איתנו?
האם דבר כזה יתכן?
תשובה
שלום
חס ושלום.
הכוונה היא שנלך לאיבוד, נאבד את משמעות חיינו ואת חירותנו, נאבד את ארצנו ואת לאומנו.
אך חזקה על ד´ שימצא את אבידתו, את אשתו כנסת ישראל.
כל טוב