שימוש ביין נסך כתרופה

בשאלה אם מותר להשתמש ביין נסך כתרופה אם לאו, כתב הרמ"א (יו"ד קנ"ה ס"ג): "בכל איסורי הנאה מדרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה ואפילו יין נסך בזמן הזה מותר להתרפאות בו ולעשות ממנו מרחץ אף על פי שהוא כדרך הנאתן ובלבד שלא יאכל וישתה האסור הואיל ואין בו סכנה" (וראה בדרכי תשובה שהרמ"א התיר אפילו לשתות וראה בפמ"ג שהשיג על כך).

והיתר זה הוא דווקא לשיטת הרמ"א שפסק בשו"ע (קכ"ג, א') שבזמן הזה סתם יינם מותר בהנאה אך לא לפי מר"ן. (וראה שם בביאור הגר"א שחיזק דברי מרן שם משם תרומת הדשן שנרצו איסור בכל הארצות האלו ואפילו בהנאה).
בענין אלכוהול שעשוי מסתם יינם פסק מרן בסימן קכ"ג (סעיף כ"ד) שם תשובות הריב"ש שהם אסורים בהנאה כיין עצמו וכפי שפירש את דבריו הרמ"א "פירש דבריו יין שרוף שעושין מיין נסך שאינו רק זיעה מן הנסך הרי זה האיסור עצמו".

וגם בזה חזרנו למחלוקת מר"ן והרמ"א האם מותר להשתמש בו להנאה וכן הוא בשו"ע קכ"ג ס"ב שפסק "אסור לעשות מרחץ מסתם יינם לחולה שאין בו סכנה" (וזה שלא כדברי הרמ"א קנ"א, ג'). ולפיכך למעשה יש להמנע משימוש בתרופות אלו שאינן למקרה של פיקוח נפש אלא להקלת הכאבים וכפי דעת מרן וביאור הגר"א. וכמובן בפיקוח נפש הדבר מותר.



לסכום:

א. יין נסך גם בזמן הזה אסור בהנאה ולדעת הרמ"א מותר אך לא בהנאת שתיה.

ב. גם אלכוהול שיש בו כהל ענבים נחשב ליין נסך.

ג. שימוש בתרופות שיש בהן כהל ענבים של "סתם יינם" מותר רק בפיקוח נפש.

יה"ר שיקוים בכל חולי עמו ישראל "והסירותי מחלה מקרבך', "וישלח דברו וירפאם".