שאלה
שלום הרב,
אני בחור דתי הלומד ב..... אני סובל מנכות ברגליים והולך על קביים. למעט מגבלה זו אני עצמאי בחיי היום יום כמעט באופן מוחלט ועושה הכל בעצמי. אני חושש שלקראת היום בו יגיע הגיל שאצטרך לזכות במצוות נישואין, המגבלה עלולה להפריע בעדי מבחינת כף שבת תפחד או לא תהיה מעוניינת להיכנס לקשר כזה רק בגלל הנכות. חשוב לי להדגיש, ולךא מתוך שחצנות, שחוץ מהמגבלה ברגליים, אני עצמאי ביותר,ואין לי בעיות נפשיות, למדתי כלהזמן במסגרתץ רגילה.
מה הרב חושב שאני אמור לעשוות בנושא? האם התורה מעודדת להינשא לאנשים כאלה?
בתודה מראש וחג שמח
תשובה
שלום וברכה
בראש ובראשונה יש להעריך מאוד את האומץ בו אתה מתבונן במציאות בעיניים פקוחות, יודע את עצמך, ובונה את עצמך לקראת העתיד.
זו טרגדיה שאדם נמדד לאור צורתו החיצונית בצורה כה משמעותית, ולא אכחיש את העובדה שיהיה קשה בתחילה להקים בית בישראל. התורה בוודאי מעודדת לתת לתואר החיצוני משקל נמוך.
אף על פי כן, השערים לא ננעלו: אפשר שתהיה בחורה שתתעלה מעל המבט החיצוני, ותדע היטב ומניסיונם של אחרים כי המשקל של היסוד החיצוני בנישואין מאושרים לאורך זמן הוא נמוך, לעומת חוסנו הנפשי והפרגון שיש מהבחור* אפשר שבחורה שאף היא נמצאת במצב דומה, וכל חסרונה הוא נכות מסוימת תמצא חן בעיניך ואף היא תשמח להקים בית בישראל* אפשר שבגיל מעט יותר מאוחר בחורה מצוינת תעשה את החשבון שלה, ותכריע כי טוב הרבה הרבה יותר להקים אתך בית מאשר להישאר לבד, וכדו'.
שערים גדולים אפשריים. מה שכדאי לעשות הוא להיות אטרקטיבי בתחומים האחרים של הקיום, ולהתקדם תוך אמון גדול בעצמך. כמובן – להתפלל.
כל טוב ושמחנו בשמחות