שידוכים וחששות- מה לעשות?

שלום לך, כל הכבוד על הכנות שבשאלה. תקופה של פגישות יכולה להיות מאוד מלחיצה, ונכון ואמיתי לשאול ולחשוב מה אפשר לעשות כדי שתהיה ממצה יותר.
ההגדרה של דיאלוג היא גילוי של מציאות משותפת. כל פגישה עם אדם היא סוג של דיאלוג. נפגשים ומגלים משהו חדש. אין אפשרות לחזות מראש מה יהיה ה'משהו' החדש הזה. זה יכול להיות טוב, רע, מאכזב, משמח, עצוב, מלהיב וכו'. מכיוון שיש פה מציאות משותפת היא תתגלה רק תוך כדי הפגישה.
לכן, כשמגיעים לפגישה כזו, צריך להגיע עם הרבה סבלנות. סבלנות כדי לגלות איזה מציאות יהיה אפשר ליצור ביחד. סבלנות כי אי אפשר לדעת מראש את המציאות.
כשנפגשים עם בחור, המטרה מאוד ברורה. הציפיות מאוד גבוהות. לכל אחד יש דרישות, רצונות משלו, מחשבות על איך הוא רוצה לראות את בן/בת זוגו. כשבעבר היו עוד פגישות ואכזבות אז קשה לגלות סבלנות, לבוא עם ראש פתוח ולא עם הנחות יסוד ידועות מראש ובאמת לנסות לבנות מציאות חדשה. ביחד. מציאות שתתהווה רק מהדיאלוג המשותף שאף אחד לבד לא היה יכול לבנות אותה בלי השני. ואז לראות אם יש בה בסיס להמשך. כשבאים לפגישות בגישה כזו יותר קל להתעסק בבנייה של המשהו הזה ביחד. ופחות להתעסק במחשבה "האם זה יהיה בעלי" "האם הוא מתאים למה שרציתי" "האם יהיה לי טוב איתו"- השאלות האלו טובות וחשובות לאח"כ. לזמן שאחרי הפגישה שבו צריך לחשוב איך הייתה המציאות הזו שגיליתם ביחד. עכשיו זה הזמן לבנות את המציאות ולכן מתמקדים בעיקר בזה.
אז מה עושים?
קודם כל צריך להשקיע. לדעת שהפגישות דורשות השקעה ומאמצים. השקעה של כוחות נפש, של מידות, של אמונה, של התרעננות. עבודה ממש.
במה להשקיע?
הפגישות הן קצת "מלאכותיות"- יש מטרה ברורה ומסגרת קבועה ומאוד קשה להתנהג בטבעיות. כפי שכתבת, יש חשש שהבחור לא יכיר אותך כפי שאת. לכן כדאי כמה שאפשר ואיפה, לעשותן טבעיות יותר. במקום שאת מרגישה בו נוח, במקום שאת רגילה אליו. בשעות שאת ערנית בהם יותר. אולי בחברה שבה יהיה לך נוח יותר (בשלבים קצת יותר מתקדמים). לדבר על נושאים שקל לך לדבר עליהם, שיש לך מה להגיד עליהם, שמעניינים אותך. בתוך המסגרת המלאכותית למצוא את המקומות הטבעיים והנוחים יותר מתוך מחשבה שהמסגרת הטבעית תעזור לך להיות גם כזו.
כפי שכתבת, "להכיר עד הסוף" זה בלתי אפשרי. אדם מורכב מהמון המון רבדים , מחשבות חוויות, שאיפות. גם אחרי חיים שלמים אדם יכול להכיר עוד ועוד רבדים בעצמו. כדאי לנסות להכיר. להכיר את האדם שמולי ולראות אם בחוויה הזו שלנו ביחד יש עוד מקום להמשך. אם את שמחה במה שהכרת בינתיים ואם יש בסיס טוב, גרעין טוב שאפשר לפתח.
בתקופה של ציפייה יכולות להיות הרבה אכזבות. אכזבה יכולה לגרום לייאוש. לתסכול, לפגיעה בדימוי העצמי. צריך להיות מודעים לכך ולנסות להיבנות מהתקופה הזו. כל אכזבה יכולה למקד טוב יותר את השאיפה, המטרה. יכולה לברר טוב יותר מה ומי אני, ואם מי אני רוצה לבנות מציאות משותפת. כדי לא להיגרר לתחושה של חוסר ערך חשוב להזכיר לעצמך מדי פעם את המעלות הקיימות בך בזכות מי שאת ובזכות הכוחות שהקב"ה נתן לך ואם הבחור שנפגשת אתו או את בחרתם לא להמשיך את הקשר זה כנראה בגלל שלא תוכלו לבנות מציאות משותפת ביחד. בגלל שהיחד שלכם לא יתאים ולא בגלל הכוחות והכישורים שלך.
שיהיה בהצלחה, בחיפוש, במציאה, בבנייה ובדרך.
אשמח לעזור בכל דרך שהיא,
נעמה tepernaama@gmail.com