שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב,
יש איזה עניין שמאוד מציק לי בזמן האחרון...
אני דתייה מתחזקת ברוך ה',תמיד הייתי מסורתייה אך בשלוש שנים האחרונות מאוד התחזקתי ברוך ה'.
אני בת 17,ואני נראית חיצונית הרבה יותר מהגיל שלי,יש לי גם או מאוד בוגר יחסית לגיל ורואים את זה עליי.
ועוד דבר [שרק בגלל שאתה לא יודע מי אני אני יכתוב אותי..חח],הרבה אנשים משפחה חברות אנשים שמכירים אותי אומרים שאני מאוד יפה כבר כשהיית קטנה יותר תמיד אמרו לי את זה ועכשיו יותר,אני אישית מבפנים גם חושבת את זה אבל כלל לא מראה שאני חושבת את זה לאנשים.
העניין הוא שבגלל שאני נראית כל כך גדולה ובוגרת,מתחילים איתי בחורים גדולים אבל לא רק,כמובן שאני דוחה אותם מכיון שאני קטנה מאוד,אבל זה לא רק מתבטא בזה,למשל באירועים כמעט תמיד באות אליי נשים שרוצות להכיר לי בחורים,או שבאים לאמא שלי ואומרים לה או לסבתא שלי לאחד מבני המשפחה שלי,
הרבה מקומות שאי הולכת ובעיקר עם המשפחה שואלים עליי גם אנשים שרוצים להכיר לי מישהו וגם הבחור עצמו.
או נאמר אני עובדת כרגע בחנות בגדים ברול ה',אז יש לקוחות שאומרים לי שהם רוצים להכיר לי מישהו.
או רחוקי משפחה שואלים וזה..
יש גם לציין שאני באה ממשפחה טובה שיש לה שם טוב מכובדת וכו..
והמשפחה [בעיקר של אבא שלי] מאוד גאים בי וחושבים שבכלל לא תהיה לי בעיה להתחתן שאני בחורה בעלת אופי מקסים וכו,גם אבא של תמיד צוחק ואומר ש"שיש לך עוד זמן להתחתן מקסימום שנה.."
הוא בכלל מאמין שכולם רוצים אותי ושאני צריכה להתחתן מקסימום בגיל 19,הוא מאמין שאני בוגרת מאוד ומוכנה כבר להתחתן.
אז עד עכשיו,כל פעם ששואלים את המשפחה שלי או אותי בכדי להכיר ל מישהו,אני אומרת שאני קטנה ומסרבת מיד.
כי אני מאמינה שאני עדיין קטנה ולמרות האופי הבוגר שלי וכל זה,אני רוצה לעשות עוד הרבה דברים בחיים שלי אבל עם זאת גם לא להתחתן מאוחר,אני יודעת שאני רוצה לעצב את האופי שלי את האישיות,ללכת למדרשה לדעת מ אני מה אני רוצה מעצמי,לברר דברים,לדעת מה זה משפחה מה התכונות שאני מחפשת בבן זוגי, ואז בעז"ה להתחיל לצאת ולהכיר.
העניין הוא,שבזמן הממש אחרון עוד ועוד אנשים שואלים אותי להכיר לי מישהו או מתחילים לדבר איתי וכד..
ואני כרגיל מסרבת בטענה שאני קטנה מידי,ובזמן האחרון אני חושבת על זה,שאולי אני מפספסת משהו אולי אני צריכה להפסיק לסרב,אולי זה המזל שלי כמ
תשובה
שלום מיכל
ראשית, אני שמח שכתבת וביקשת עצה. לעתים שאלות ומחשבות שיש לנו עלולות ליצור תחושות לא טובות, והדרך הנכונה היא לשתף מישהו אחר בהן ולשמוע את עצתו.
שנית, נראה לי נכון שתמצאי אוזן קשבת (מחוץ למשפחתך הקרובה) שתוכלי לשוחח איתה ולשתף אותה במחשבות הללו. אולי יש איזושהי מורה או מדריכה או חברה בוגרת וכיו"ב? איני חושב שממרחק ומבלי להכיר אותך אוכל להשיא עצה נכונה ומדוייקת.
למרות זאת, אנסה לנסח כמה כיווני מחשבה, בתקווה שיועילו לך.
על פניו נדמה לי שעמדתך הבסיסית היא הנכונה. למיטב היכרותי את נערות העולם הזה, רובן המוחלט לא בשל לנישואין בגיל 17, וגם לא בגיל 20.
רצונך ללמוד ולהתפתח, חוסר הידיעה שלך 'מה לעשות', החששות מפני החתונה והתחושה שאת לא בשלה לזה - כל אלו משכנעים אותי שאת נורמלית לחלוטין, ובהתאם לגילך והתפתחותך לא אמורה להתחתן כ"כ מהר.
מה לעשות עם ההצעות? אני מניח שזה מחמיא ומפרגן, אבל כמו שתארת, בנימוס ובכבוד לומר לכל דודה וכל שכנה 'אני לא מעוניינת כעת, תודה'. זה הפיתרון הטוב ביותר.
מספרים על הרבי מקוצק שעזב את ביתו והלך ללמוד בבית מדרש חסידי. שאל אותו אביו 'הרי אתה חייב בכבודי ומדוע לא תלמד היכן שאני רוצה שתלמד'. ענה לו הרבי (שאז עוד היה בחור צעיר) 'כתוב בשירת הים "זה אלי ואנוהו, אלוקי אבי וארוממנהו". קודם "זה אלי" ורק אח"כ "אלוקי אבי".'גם את צריכה לזכור שחתונה היא עניין שהוא קודם כל, ובעיקר שלך, ורק אחרי המחשבה על עצמך, לחשוב על דעתם של הורייך.
בקיצור, המשיכי בתהליך ההתבגרות והלמידה שלך ואל תתפתי למעשים פזיזים ונמהרים בגלל שחושבים שאת יפה או כי מאיימים עלייך שתישארי רווקה.
כל טוב
אורי