שאלה
שלום.
אמא שלי כועסת עליי שאני לא שוטפת כלים מיד אחרי הארוחה בשבת בבוקר. כל פעם מחדש אני נאלצת להסביר לה שזה הכנה מקודש לחול, והיא אומרת שמותר אם זה גורם לעגמת נפש כשיש לכלוך שלא מנקים את הכלים. בסופו של דבר אני לא שוטפת כלים (רק בערב) ותמיד מישהו אחר מנקה. האם צדקתי בהתנהגותי? אפילו שלא כיבדתי את אמי? והאם עדיף שאני אעשה פשוט את הכלים מאשר שמישהו אחר יעשה? מה לעשות?
אני אשמח מאוד אם לא תקשרו אותי לשאלה אחרת, ופשוט תענו על השאלה הספציפית.
תודה על הסבלנות.
תזכו למצוות.
תשובה
שלום .
אם במשך השבוע מקפידים בביתכם שלא להשאיר כלים בכיור לאחר הסעודה הרי שיש מקום להקל, אבל אם במהלך השבוע לא מקפידים על כך - הדבר אסור.
במידה והדבר גורם למריבה תוכלי להשתמש במהלך השבת בחלק מהכלים שצריך לשטוף (אחד מכל סוג)וכך השטיפה תהיה לצורך השבת (שבת קיח, א; שו"ע שכג, ו; מ"ב שכג, כו).
אבל את הסירים אסור לשטוף (שו"ת מהרש"ג או"ח א, סא; ציץ אליעזר יד, לז) ואם אמרו ההורים לבן שיעבור אפילו על מצווה מדברי חכמים, אסור לו לשמוע בקולם, הואיל ולהם עצמם אסור לומר כן, כי אף הם עצמם מצווים בכבוד המקום (שו"ע יו"ד רמ, טו).
ולהלן סיכום הנושא מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועייני עוד בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=431
בברכה
אייל משה
הכנה משבת לחול
השבת נועדה לקדושה ומנוחה, והטורח בשבת כדי להכין דבר עבור מוצאי שבת מזלזל בכבודה ועובר באיסור חכמים, שאין ראוי לטרוח בה אלא עבור דברים הנצרכים לה כדי לכבדה ולענגה.
לפיכך, מותר לסדר את המיטות כדי שהחדר יהיה מסודר בשבת, אבל אסור לסדר את המיטות בשבת לקראת השינה במוצאי שבת.
וכן מותר לסדר את השולחן שאכלו עליו כדי שהבית יהיה מסודר בשבת, ואפילו אחר סעודה שלישית, אם נשארים לשהות שם עד צאת השבת, מותר לסדר את השולחן ולפנות את הכלים לכיור. אבל אם סידור השולחן יועיל רק למוצאי שבת, כגון שנותרו דקות ספורות למוצאי שבת או שעומדים לצאת מהחדר, אסור לסדר את השולחן, שאין לטרוח ולהכין משבת לחול (משנה שבת קיג, א; מ"ב שב, יט).
מותר להדיח את הכלים אם יש כוונה לאכול בהם שוב באותה שבת. ואם השתמשו בכלים רבים ויש צורך להשתמש בכוס אחת, מותר בתוך כך לשטוף את כל הכוסות, הואיל ואפשר להשתמש בכל אחת מהן. וכן אם היה צריך לצלחת אחת מותר לשטוף בתוך כך את כל הצלחות. אבל אם אין כוונה לאכול או לשתות בהן עוד בשבת, אסור להדיחן (שבת קיח, א; שו"ע שכג, ו; מ"ב שכג, כו). ומי שקיומה של ערימת הכלים המלוכלכת בכיור במשך שעות רבות פוגעת בכבוד השבת עבורו, ובכל השבוע הוא מקפיד שלא ישארו כלים מלוכלכים בכיור, למרות שלא יצטרך לאכול בכלים המלוכלכים בשבת, רשאי לשטוף אותם כדי שהבית יהיה מסודר לכבוד שבת. אבל את הסירים כמובן שאסור לשטוף (שו"ת מהרש"ג או"ח א, סא; ציץ אליעזר יד, לז).
אסור לקפל את הטלית כדי שתהיה מגוהצת לשבת הבאה, אבל מותר לקפלה כדי שלא תהיה מוטלת בשבת בצורה שאינה מכובדת (עיין לעיל יג, ט).
גם לדבר מצווה אסור להכין משבת לחול, למשל, אסור לגלול את ספר התורה למקום שיקראו בו ביום חול או בשבת הבאה (מ"ב תרסז, ה). ואם יש בזה צורך, אפשר לגלול וללמוד שם כמה פסוקים, שעל ידי כך הגלילה היא גם לצורך הלימוד בשבת (ערוה"ש תרסז, ב). וכן מותר להביא ספר לבית הכנסת לצורך מוצאי שבת בתנאי שילמד בו מעט בשבת.
מותר להתכונן בשבת למבחן במקצועות קודש שיתקיים ביום חול, הואיל ויש מצווה בעצם הלימוד. ולקראת מבחן במקצוע חול ראוי שלא ללמוד בשבת, כי השבת צריכה להיות מוקדשת ללימוד תורה, וגם מפני שעיקר כוונתו להצליח במבחן ולא להחכים. ובשעת הדחק אפשר להקל, הואיל ויש ערך עצמי בלימודי החול. אבל אסור ללמוד לקראת מבחן באנגלית או שפה אחרת, כי אין בלימוד בזה ערך עצמי. וכן אסור ללמוד למבחן שרגילים להתכונן אליו על ידי כתיבת תרגילים, כי רק כאשר אין חשש שיבוא לכתוב או למחוק מותר לקרוא בדברי חכמה.
לא יאמר אדם בשבת אלך לישון כדי שיהיה לי כוח במוצאי שבת, שיש בדיבור זה זלזול בשבת, שהוא משתמש בה כדי להתכונן לחול. אבל אם לא יאמר זאת, אין בדבר איסור, שהשינה בשבת תענוג (ספר חסידים, מ"ב רצ, ד).
כשיום טוב חל במוצאי שבת, אסור להכין משבת ליום טוב. בדיעבד, אם הכין דבר משבת לחול, רשאי ליהנות ממה שעשה.
יד - היתרים להכין משבת לחול
האיסור להכין משבת לחול הוא דווקא בדברים שיש בהם טרחה, אבל דברים קלים שאדם רגיל לעשות כדרך שגרה מותר לעשות אף שהם מועילים לימות החול, שאין בעשייתם זלזול בשבת. למשל, לאחר נטילת לולב ביום טוב ראשון של סוכות, מותר להחזיר את המינים למים, למרות שעל ידי כך לא יכמשו ויהיו ראויים למחרת (סוכה מב, א; שו"ע תרנד, א). והלומד בספר רשאי בסיום הלימוד להניח בו סימניה ולהחזירו למקומו, למרות שהתועלת שלה להמשך הלימוד ביום חול. ומי שלקח סידור לבית הכנסת רשאי להחזירו לביתו (במקום שיש עירוב), למרות שלא ישתמש בו שוב בשבת. וכן מותר להניח את המאכלים שנותרו מהסעודה במקרר כפי שנוהגים תמיד. וכן מותר לערות מים על הכלים שבכיור, כפי שרגילים לעשות תמיד כדי ששיירי המאכלים לא ידבקו לדפנות. והיוצא מביתו בשבת אחר הצהרים רשאי לקחת מפתח וסוודר למרות שישתמש בהם במוצאי שבת. אבל לא יאמר שהוא עושה זאת לצורך מוצאי שבת (שש"כ כח, פא).
בשעת הדחק כדי למנוע טרחה יתירה, מותר אף לעשות מעשים קלים לצורך חול, למרות שאין רגילים לעשותם תמיד כדרך שגרה, ובתנאי שלא יראה שהוא עושה אותם עבור חול, כדי שלא לזלזל בשבת. למשל, מי שהולך למקום שיקשה עליו למצוא שם יין להבדלה, רשאי להביא עמו יין, ובתנאי שיביא אותו בעוד היום גדול, כדי שלא יראה שהוא מביא את היין למוצאי שבת. ואם ישתה מהיין בסעודה שלישית, מותר לכתחילה (עיין ח"א קנג, ו; מ"ב תרסז, ה).
כדי למנוע הפסד התירו אף לעשות מעשים שניכר שהם לצורך חול, כמו להכניס כלים שעומדים בחוץ ועלולים להינזק מהגשם, וכן להכניס למקפיא מאכלים שעלולים להתקלקל בחוץ (שו"ע שח, ד; מ"ב שכא, כא).
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=997