שאלה
לכבוד הרב השלום והברכה,
יש לי שאלה שאני מתחבטת בה מזה זמן, בסיכומו של יום, כאשר אנו מוסרים נשמתנו לבורא יתברך האם באמת זה מועיל לסיים את היום ברשימת האשמות? חטאנו עוינו פשענו... התוצאה של זה היא או להרדם בתחושת אשמה או שזה גורם לי להגיד את הוידוי שלא בכוונה, שני הדברים האלו אינם טובים,
אני מניחה שכוונתם של חז"ל הייתה שנוכל ללכת לישון בלב נקי אבל אני לא מצליחה! הוידוי הופך להיות מס שפתיים או לחלופין מקור להרגשת אשמה כבדה.
אשמח לעצת הרב בנושא
ושוב אני הקטנה רוצה לחזק את ידי העוסקים בשו"ת באתר כיפה, אתם עושים עבודת קודש!
אשריכם ישראל!
תשובה
בס"ד
אנחנו הולכים קדימה.
ולכן - הלילה הוא הכנה נכונה ליום הבא . ולא רק מנוחה מהיום שעבר.
הוידוי הוא סיכום היום. תיכננו משהו בשחרית. הוידוי בא לסכם מה עשינו במשך היום - מה הספקנו ומה לא הספקנו.
ממש כמו שבעל חנות סוגר את החנות ועושה מאזן יומי. מה הרווחתי ומה לא וסוגר קופה. כך בדיוק הוא הוידוי של הלילה. אם עשית במשך היום טוב - הוידוי יעשה לך הרגשה טובה.
אם לא הבאת את המשיח במשך היום - את יודעת מה עליך לעשות מחר.
לכן בבוקר את יודעת למה את קמה.
יש לנו למה לקום.
בשחרית אנחנו מתפללים על מה שאנחנו צריכים לעשות ביום הבא.
ושוב למחרת אנחנו רואים לאן התקדמנו ומה עוד חסר ושוב אומרים וידוי.
ברור הוא שהוידוי של אתמול שונה מהוידוי של היום כי עשינו משהו היום. כך גם שחרית של כל יום שונה משל אתמול וכו'.