שאלה
שלום, כבוד הרב.
אני נער בן 16 מהצפון שגודל במשפחה יהודית חילונית, ותמיד ריתקה אותי היהדות על כל מצוותיה, קבציה ומנהגיה. אני רוצה ללמוד עוד על היהדות, לקיים מצוות וכמו כן שוקל לחזור בתשובה;
אך הבעיה שלי היא שמבחינה לוגית והגיונית אני מה שמכנים אותו אגנוסטיקן.
אין לי בעיה עם עצם הרעיון של עבודת השם, וההתמסרות הרצונית לקיום מצוותיו היא דבר שאני רוצה מאוד לעשות ושאהיה מוכן לעמוד בו:
אבל כמו שאמרתי, בשורה התחתונה, אני לא יכול להביא את עצמי לבטוח בהיתכנותו הוודאית, לפחות כפי שהוסבר לי עליו מאז ומעולם.
דוקא מצאתי הגיון בגישתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, שהיה אדם דתי ובקיא בתורה ומצוות, אבל אני מפחד שזו לא באמת קבילה, ושזו לא תאפשר לי לקיים אורח חיים יהודי מלא (ואצטט את דבריו):
"העמדה הדתית, ז.א. שאני מכיר את חובתי כלפי אלוהים, איננה נובעת מתוך זה שאני יודע שהוא ברא את העולם. משום שאם הוא ברא את העולם הרי זה אירלוונטי בשבילי. ואפילו אם תאמר שהוא מנהיג את העולם, מה פירוש הדבר הזה? שאני יודע או שאני חושב שאני יודע - ולמעשה מבחינה סובייקטיבית אין הבדל בכך אם אדם יודע או חושב שהוא יודע - שיושב זקן בשמים ומושך בחוטי העולם. זה מחייב אותי למשהו?!"
האם אוכל, באמת ובתמים, להפוך ליהודי דתי עם השקפת עולם שכזאת?
האם אני יכול להתמסר לשם ולחזור בתשובה, באמונה רגשית דתית, גם מבלי להיעזר באמונה הטכנית שמבוססת על לוגיקה?
והשאלה הכי חשובה:
האם אני מפספס משהו?
תודה מראש!
תשובה
אתה צודק לא ניתן לעבוד את ה' בלי להאמין בו.
הדעות של לייבוביץ אינן מקובלות על הציבור הדתי אלא על החילוני...