שוקולד וחושך בדרך לעבודה על מידות

שלום לך יקרה!
דבר ראשון אני מאוד מעריכה את הכנות שלך ואת היכולת לבטא את המציאות ולרצות להתמודד איתה.
את כותבת שיש לך קושי לבטא רגשות ואת מוסיפה : "שהפתרון אמור להיות לנסות כמה שיותר לבטא רגשות (להחמיא לאנשים וכו´) וככה להרגיל את עצמי, אבל ניסיתי את זה וזה לא ממש עוזר..."
אולי תופתעי לשמוע, אבל לעניות דעתי זה לאו דווקא הפתרון.
יש כמה סוגי התמודדויות בעולם.
יש דברים שאנו מתמודדים איתם חזיתית ויש דברים שאנו מתמודדים איתם בעקיפין.
אני אתן לך שתי דוגמאות.
הראשונה- אני אוהבת שוקולד אבל אני יודעת שלא בריא לי לאכול שוקולד.
מה אעשה, איך אתמודד?
במקרה הזה הייתי מנסה להתמודד "חזיתית".
כל פעם שהייתי רואה שוקולד הייתי מנסה להתגבר!!
להתאפק!!
כלומר הייתי מנסה להיכנס "ראש בראש" באהבת השוקולד. (או לייתר דיוק בתאוות השוקולד).
לא הייתי עושה זאת בהדרגה וכן לא הייתי מנסה להבין את המניעים לאהבת השוקולד, אלא פשוט הייתי מנסה להתגבר על התאווה הזאת ישירות.
הדוגמא השניה- אני מפחדת מחושך.
כאן אני לא אתמודד חזיתית, אנסה לעקוף.
פשוט אשתדל להמנע ממצבי חושך.
אני לא אשב דווקא במקומות חשוכים כדי להתגבר על הפחד, אלא אשתדל להמנע ממקומות כאלו, אנסה לעקוף את הפחד הזה.
אלך לישון עם אור וכדו´.
ועכשיו, אחרי ההקדמה הזאת...
לעניות דעתי את לא צריכה להילחם בקושי שלך "חזיתית".
קודם כל כדאי שתנסי לברר עם עצמך, או אולי עם חברה או עם אמא שלך, את הסיבה לקושי.
מה גורם לך להיות עצורה. מה נמצא שם שמקשה עליך להביע את הרגשות.
יחד עם זאת, אני חושבת שזה מאוד חשוב שתקבלי את הקושי הזה.
שלא תרגישי כל הזמן שאת לא בסדר בגלל שאת עצורה.
זה בסדר. כל עוד את לא פוגעת באף אחד, זה בסדר.
כרגע, זה המקום שאת נמצאת בו, וזה בסדר.
תקבלי את הקושי הזה כמו שהוא.
לפעמים כשאנו יותר מידי מייסרים את עצמנו על קושי מסוים אצלנו הייסורים רק מקשים עוד יותר ולא מקדמים את ההתמודדות שלנו.
אני לא אומרת שלא צריך להתמודד ולעבוד על עצמנו, צריך, זה חשוב.
אבל לפעמים כדאי גם לדעת להרפות מעצמנו.
לקראת סיום אספר לך על חברה שלי.
יש לי חברה שלא מסתדרת עם אמא שלה (ברמה כזאת שהיא עזבה את הבית והן כמעט ולא מדברות). היא התייעצה איתי מה אפשר לעשות.
יעצתי לה שלפני שהיא הולכת לעשות משהו מעשי בנידון,
קודם כל שתנסה להבין יותר למה הן לא מסתדרות.
מה מפריע לה ומה מפריע לאמא שלה.
שהיא תנסה לעבוד עם עצמה בלב, על אהבתה לאמא שלה.
למצוא נקודות חיוביות באמא שלה וכדו´.
לגבי ההשתדלות המעשית אמרתי לה לעשות את הדברים ממש בזהירות ולאט לאט, מכיוון שכשעושים במבחינה מעשית הרבה, אך הלב, הרגש, רחוק מהמעשה, זה רק יכול לגרום ליותר ריחוק וכעס.
(בנוסף חברתי גם מרבה להתייסר על הקשר הזה עם אימא שלה, ולעניות דעתי הייסורים הללו, למרות שהם מעידים על רצון חיובי, לשפר ולתקן את המצב, הם לא כ"כ מקדמים אותה ואף מחלישים).
לכן כדאי לעבוד על שתי המישורים במקביל.
מבחינה מעשית אני מציעה לך לפעול- בעדינות. בהדרגה.
לעניות דעתי אם תנסי "בכוח" לבטא רגשות זה יכול ליצור אצלך התנגדות יותר גדולה, מכיוון שאת עדין לא מתחברת לכך רגשית, לכן הייתי מציעה לפעול בהדרגה.
למשל לבחור אדם אחד, (שיחסית יותר קל לך לבטא כלפיו רגשות כלשהן) ולבטא מולו רגש אחד ביום, או אחד בשבוע. (לפי רמת קושי שלך לעשות זאת).
לחילופין את יכולה לבחור חצי שעה ביום שבה במודע את משתדלת לבטא את רגשותיך.
ככל שתרגישי שיותר קל לך לעשות זאת, תוכלי להעלות את הזמן, או להוסיף עוד אנשים כלפיהם תשתדלי פעם ביום לבטא רגשות.
מה שחשוב זה שתשתדלי להיות מחוברת לעצמך ולרמת הקושי שלך לבצע את הדברים.
להתקדם בהדרגה.
מבחינת העבודה הפנימית, המחשבתית יותר אני מציעה לך, כמו שאמרתי קודם כל לקבל את עצמך כמו שאת,
יחד עם הקושי. ובנוסף, כמו שכתבתי בהתחלה, תנסי לברר את המניעים לקושי, מה חוסם אותך מלבטא את הרגשות.
אני מאמינה שמתוך זה שתביני יותר את עצמך, יהיה לך בע"ה יותר קל להתמודד עם הקושי.
בנוסף, את יכולה לומר לעצמך לפני השינה כל מיני משפטיים חיובים שיכולים לחזק את התמודדותך לדוג´: "יש לי כוחות לבטא רגשות, אני מסוגלת","אני בסדר כמו שאני",
"אני פתוחה לרגשות ואני אהובה ואוהבת".
אני מאחלת לך הרבה הצלחה בהתמודדות זו ובכלל...
את תשתדלי מלמטה והקב"ה יסייע מלמעלה.
הרבה שמחה, אהבה וטוב.
אם תרצי אשמח לשמוע ממך עוד.
אודליה.
odelyaf@walla.com