שבת וצער בעלי חיים

שלום
1. מותר לתת מזון לפני חיות בר רעבות, כמו כלבים וחתולים שאין להם בעלים, שכן למדנו שהקב"ה מרחם על כל בריותיו, שנאמר (תהלים קמה, ט): "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו", וראוי לאדם להידבק בדרכיו (ערוה"ש שכד, ב-ג; ועיין מ"ב לא). כשאחד מהדגים שבאקווריום מת, ואם ישאירוהו שם יש חשש שידביק את שאר הדגים במחלתו ואף הם ימותו, למרות שהוא מוקצה, מותר להוציאו מן האקווריום כדי להצילם. ואם יש שם חתול או כלב, טוב שיתן אותו לפניהם (ע' שש"כ כז, כט).

2. שוחט היא המלאכה שעל ידה נוטלים נשמה מבעל חיים. במלאכת הקמת המשכן שחטו תחשים ועיזים כדי לעשות מעורותיהם יריעות למשכן (שבת עג, א; עה, א).
ולא רק שחיטה אסורה, אלא כל נטילת נשמה מאחד מבעלי החיים, בין בהכאה בין בחניקה ובכל דרך שנוטלים נשמה, אסורה מהתורה איסור התורה הוא כאשר השחיטה נעשית לצורך גופה של החיה, היינו ששוחט אותה לצורך בשרה או עורה או דמה. אבל ההורג דרך קלקול והשחתה, עובר באיסור חכמים. ולכן במקום צער גדול מותר לומר לגוי שיהרוג את הבעל חי כשם שהתירו חכמים לומר לגוי לחלוב את הפרה ביום השבת. ואף שאסרו חכמים לבקש מגוי לעשות עבורנו מלאכה בשבת, כאן שמדובר בצער בעלי חיים, ביטלו חכמים את דבריהם. (שו"ע שה, כ).

כשאין שם גוי, יכול היהודי לעשות זאת מפני שמדובר במלאכה האסורה מדברי חכמים בלבד, ולצורך מניעת צער
ועדיף בדרך של גרמא אבל איסור תורה אי אפשר להתיר לצורך מניעת צער מבעלי חיים.

ולהלן הרחבה ומקורות לתשובה מספר פניני הלה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=428