שבועות-דחוף

שלום וברכה

אני שולח משהו שכתבתי לדף פרשת השבוע השבוע:


מנהג ישראל להיות ערים בליל שבועות פונה בעיקר אל עולם החוויה המבקש לשחזר משהו ממעמד הרב סיני. את המעמד בכללו אין ביכולת אדם לחוות. התורה עצמה אומרת כי היה זה אירוע חד פעמי, ייחודי בהיסטוריה כולה: "השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש ויחי". ואף על פי כן, נצטווינו לזכור את מעמד הר סיני ולנסות לשחזר משהו ממה שסיפור מעמד הר סיני מהדהד בתוכנו. זוהי מצוות עשה, שיש לה ביטויים שונים. הרב סולובייצי'ק זצ"ל פסק לדוגמה כי יש לעמוד בשעת קריאת התורה, שכן קריאת התורה בציבור היא מעין שחזור של מעמד הר סיני, בו נאמר "ואתה פה עמוד עמדי". פן אחר של שחזור המעמד נעשה בליל שבועות. התורה מספרת על שלושה ימי התכוננות, ואנו מניחים כי לאורך הלילה כולו לא יכלו רבים להירדם לקראת האירוע. מצד אחר, מוצגת מניעת השינה בלילה מופלא זה כתיקון העצלנות והבטלנות של אלה שהתקיים בהם "אני ישנה ולבי ער", ולא התנערו כארי לקראת המעמד המופלא. כל אלה פונים אל חוויית מתן תורה.
מתן תורה מדבר אל חלקים שונים בנשמה. התורה נפגשת עם שכלו של אדם, והוא לומד אותו בכוח הבנתו ופענוחו את דבר ד', ו"לא בשמיים היא" אלא בהכרעותיו של התלמיד חכם. מתן תורה פונה אל הרצון; אל הדביקות; אל ההתעוררות; אל ההזדמנות לפגוש בדבר ד', שהוא למעשה הגילוי המשמעותי ביותר שיש לנו. התורה בכללה מקיפה את האישיות כולה, ואינה מדברת רק אל מי שמבין אותה ויורד לעומק מסריה. "ודילוגו עלי אהבה" דרשו במדרש אפילו כלפי מי שמעוות את דרכי קריאתה, ולימדו בכך שההתקשרות לתורה עצמה היא האהבה הגדולה, והיא נעשית בכל דרכי האהבה: בשכל וברגש, ברוח ובנשמה. הרב קוק זצ"ל פתח את אורות התורה בכותבו כי תורה שבכתב "נוגעת ואינה נוגעת", והיא כרוח אלוקים שעל פני המים. בשבועות אנו חווים מחדש את המפגש הזה, בכל צדדי האישיות שלנו. חג השבועות הוא חד האירוסין עם התורה – "ביום חתונתו, זה מעמד הר סיני" – ואנו במפגש הראשוני, המיסתורי, הסודי, המרתק, הבלתי נודע והבלתי מודע עם התורה.
איך מביאים את כל זה לקדמת האישיות בליל שבועות ? בשנים האחרונות התקדמנו צעד ענק בכך שברוב מוחלט של הקהילות מתקיים תיקון ליל שבועות, ומקויים בנו "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי". עתה אפשר להתבונן לעומק יותר בעיצוב לילה זה, ואנו מוצאים אותו מורכב בעיקר משיעורים. שיעורים פונים לצד אחד של האישיות – אל השכל והתודעה, וכאמור – התורה פונה על הרבה מעבר לזה; לא זו בלבד, אלא ששיעורים בדרך כלל מציבים את האדם כמאזין פאסיבי, וללא אותו רטט מתוח ועונג החוויה הגדולה שבמפגש עם התורה בצורה בלתי אמצעית, ללא מתווך. במקום אחר כתבתי כי לאורך השנה כולה ראוי אפוא להמיר חלק מהשיעורים בלימוד בחברותות. אולם בלילה זה אפשר לשוב ולצרף את מה שנהגו בו ישראל לאורך הדורות: את תיקון ליל שבועות. זהו התיקון שלא פונה בעיקר אל השכל ואל ההכרה אלא אל המפגש החווייתי; זהו התיקון המתאים יותר לשחזור האירוסין – הטעימה מכל חלקי התורה ולא הירידה לעומקה במקום אחד מוגדר בלבד; זהו התיקון המביא לידי ביטוי גם את הרגש ואת הסוד, את הפשט ואת הדרש; זהו התיקון הנאמר בחבורה על ידי כולם, ואינו מאפשר להיות פאסיבי בו; זהו התיקון המעורר בנו את כל המפגשים שהיו לנו עם התורה במשך השנה כולה, בתזכורות קצרות ובזכרונות נעימים; זהו התיקון המאפשר לכולם להיות שותפים בו, גדולים כקטנים, מבינים וממלמלים; זהו התיקון שכשמו כן הוא – הוא מופנה לתיקון הפנימי של הקשר לתורה, ולהתעוררות לקראת קבלתה. בשנים האחרונות שבתי בחלק מלילה זה לומר את התיקון הפשוט והתמים, העמוק והבלתי מושג, ועונג רב הוא מזמן בחוויה העמוקה שהוא מבשר בו. התנועה מלימוד לתיקון וחזרה, והמפגש של התורה עם כל צדדי האישיות, הוא ההכנה לקראת שחזור קבלת התורה המופיע עם אור הבוקר ומזהיר בהתנוצצות עליונה על פני כל המציאות ביום מופלא זה, זמן מתן תורתנו.

וגם על זה נאמר, "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך".
כל טוב