שאלה
בס"ד
כבוד הרב שרלו שלום וברכה
שאלתי היא בהמשך לשאלה הקודמת ששאלתי באתר מורשת (פשוט יש שם תקלה ואינני יכול לשלוח שם שאלות) בעניין רלוונטיות מצוות שונות לתקופתנו, בקישור הבא:
http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=149351
בקשר לזה רציתי לשאול מס' שאלות:
נניח שבשעה טובה, נפתחה הסנהדרין:
א. אם העולם לא היה משתנה לחלוטין, ניתן היה להסתפק בהרחבות למצוות הקיימות ולהתאימם למציאות החדשה. אך בימינו שהעולם השתנה לחלוטין וכל מערכת המושגים השתנה, כמה שנרחיב את המצוות זה לא יספיק לעומת הדברים שהתחדשו. אם הסנהדרין הייתה יכולה להמציא מצוות חדשות, מילא. הבעיה היא שהם יכולים רק להרחיב מצוות ישנות להשליכם על מציאות חדשה, וזה תמיד יהיה מוגבל.
ב. כל הרחבה שתהיה, תהיה מדרבנן בלבד. נניח שנבצע הרחבה לדיני עבדים, וניתן לעובדים זכויות כפי שיש כיום עם תוקף הלכתי. זה יהיה רק תקנה דרבנן ששואבת השראה מדיני העבדים, ולא מצווה מדאורייתא שהורחבה. כך שבמקרה הטוב ביותר, נחיה בעולם מלא תקנות דרבנן ששואב השראה מדיני הדאורייתא שלא רלוונטיים כיום, וזה שונה מהותית מעולם שבו המצוות מדאורייתא הן הדומיננטיות.
ג. האם הם חייבים לבצע הרחבה למצוות כאלו או לא? בהנחה שזו לא חובה אלא תלוי בשיקוליהם, יוצא שישארו מצוות שלא יהיו להם משמעות בימינו.
ד. לא כל מצווה ניתנת להרחבה ולהתאמה למציאות ימינו. למשל מצוות לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו או לא תחסום שור בדישו, שבעבר היו משמעותיות מאד, לא ניתנות כ"כ להרחבה. אפשר להוציא מזה שורש של איסור צער בעלי חיים, אבל גם זה לא יהיה רלוונטי לרוב העם.
ה. כל הנ"ל הוא בהנחה שאנו יודעים את טעם המצווה ומזה משליכים על מציאות אחרת. אך מה נעשה עם מצוות שלא ידוע טעמם, או לפחות לא כולו.
ו. ולסיום, הרב כתב בתשובה הקודמת: "כללו של דבר: זו המשמעות העמוקה ביותר של תורה שבעל פה, והיא זו שקובעת כיצד מקיימים את מצוות התורה שבכתב הנצחית בכל מציאות משתנה". אשמח לקבל מקור לכך, היות ותמיד חשבתי שעיקר תפקיד תורה שבע"פ הוא להשלים את הפרטים שלא כתובים בתורה שבכתב.
תודה מקרב לב על התשובה ועל הקדשת הזמן
תשובה
שלום וברכה
אלו אכן סוגיות ראויות לדיון מתמשך ומעמיק.
א. איני יודע לענות מה יהיו גבולות פעילות הסנהדרין. אני מבין כי הסנהדרין לא ימציאו מצוות חדשות. גם הם, לפחות בשלב הנראה לעיניים שלנו (יש שלבים מאוחרים יותר של ״מצוות בטלות לעתיד לבוא״) יהיו כפופים לתורה שבכתב, וממשיכי התורה שבעל פה. אף על פי כן, לתורה שבעל פה יש מרחב עצום של יצירתיות בתוך המסגרת הזו, והסנהדרין תוכל להתמודד עם חלק משמעותי של האתגרים שאתה מציב.
ב. בניגוד למה שאתה אומר, חלק משמעותי ממעשיהם לא יהיה מדרבנן בלבד. מרחב הפעילות של התורה שבעל פה מכיל בתוכו הרבה מאוד יצירתיות בתוך התורה שבכתב. דוגמה לדבר: עיצוב הלכתי של השבת לאור השינויים הדרמטיים בתחום תרבות המנוחה והנופש, מקורות אנרגיה חדשים וכדו׳, יהיה דאורייתא ולא דרבנן.
ג. באותה דרך, חלק מהדברים שייעשו בדיני עבדים יהיו מדאורייתא ולא מדרבנן. יישום דיני עבד עברי על צורות ההעסקה של עובדים בזמננו יהיה דאורייתא ולא דרבנן. כמובן שיהיה דיון אינטנסיבי מאוד האמנם מדובר ביישום התורה או בתקנות מדרבנן, ומה ניתן ללמוד מתוך התורה על דרכי ההעסקה החדשות, אולם ההנחה שלך כי מדובר בעניינים מדרבנן בלבד - אינה הכרחית.
ד. מעבר לכך, השאלה האם זה מדאורייתא או דרבנן היא רק אחת מזוויות השאלה. גם אם זה מדרבנן בלבד - יש לכך משמעות עמוקה, ולו רק מכוח החובה של ״לא תסור״.
ה. אני מעריך שחלק מהדיון בעולמם של חכמים יהיה האם חובה כזו קיימת, או שהיא נולדת רק מאילוץ. כשנזכה להשתתף בדיון הזה אני אסבור שחובה לעשות כך, ולשאול על כל מצווה בתורת הנצח שנתן לנו הקב״ה מהי הדרך בה הקב״ה מצווה אותנו לממש אותה בעת הזו.
ו. הרחבת המצוות יכולה להיעשות, וזו תהיה כנראה דרך מרכזית, באופן של חדירה לטעם המצווה. אולם זו לא הדרך היחידה. יש גם דרכים אחרות של דרישת התורה שאינן עוברות דרך הטעמים, אלא דרך מידות שהתורה נדרשת בהן, ועוד. נשוב לטעמים - העובדה שאין לנו דרך וודאית לדעת את טעם המצווה אינה שונה מכל דבר אחר בתורה שבעל פה. תהיינה תפישות שונות, תהיינה מחלוקות, תהיינה הכרעות. זו משמעותה של התורה שבעל פה ביישום התורה שבכתב.
ז. לא הבנתי את בקשתך למקור על מה שעושה התורה שבעל פה. הלוא גם לפי דבריך, השלמת הפרטים החסרים בתורה שבעל פה אף היא קביעה כיצד מקיימים את התורה שבכתב בזמן הזה. לא יכולה להיות משמעות אחרת של התורה שבעל פה. כל פירוש, כל פסיקת הלכה וכד׳- היא למעשה מימוש המצווה בזמן הזה.
כל טוב