שאלה
1. מה הסיבה שעושים ברית מילה?
2. לפי היהדות האם מקובל לקרוא לבן על שם אביו?
3. למה דגים נחשבים כמאכל פרווה אם הם יצורים חיים?
4. האם כל חלקי הפרה כשרים?
5. האם ג'ירפה כשרה?
תשובה
שלום
להלן ביאורים מספרי פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספרים באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=507
- המצווה הראשונה
לא מקרה הוא שהמצווה הראשונה שנצטווה היהודי הראשון בעולם, היתה מצוות ברית מילה. דבר זה בא ללמדנו את ערכה של מצווה זו. ואמנם מצוות פרו ורבו נזכרה בתורה לפניה, אולם מצווה זו לא נאמרה דווקא לעם ישראל, אלא היא משותפת לכל מיני החי בעולם, מהאדם ועד לחיה ולדגה. אבל ברית מילה היא המצווה הראשונה שיועדה לעם ישראל. וכשם שהמצווה הראשונה שקיים אברהם אבינו היתה ברית-מילה, כך גם המצווה הראשונה שכל יהודי ויהודי מקיים, בהיותו בן שמונה ימים בלבד, היא ברית-המילה. ואכן, מצווה זו מסמלת, יותר מכל שאר המצוות, את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לאלוקיו, קשר שנחתם בבשרנו.
במצוות ברית המילה אנו אומרים בעצם, שלהיות יהודי זה לא קל , מחירה של היהדות עולה בדם, וכמו שאומר הפסוק שאנו מזכירים בברית המילה : "ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי" (יחזקאל טז, ו). היעוד הנכבד שעם ישראל קיבל על עצמו הוא, לגלות בתוך עולם של חושך וכפירה שיש בורא ומנהיג, לומר לעמים שטופי תאוות רצח וחמס - שהייעוד הוא דווקא לרדוף צדקה וחסד, ולחיות חיים של טוהר ומוסר - בעולם של שקר וצביעות. כל זה לא קל. זהו תפקיד שיגמר רק עם גמר תיקון העולם, והדרך רצופה קשיים וקורבנות. הסרת הערלה, המבטאת את הפגם המוסרי שדבק בעולם, כרוכה ביסורים ובדם. אבל דרך אחרת אין, כי האפשרות השניה היא, להתפשר ולהתבוסס בטומאת העמים שטופי הרצח והחמס, תוך איבוד ערכנו וזהותנו הלאומית.
מכל דף מדפי ההיסטוריה היהודית, מחורבן הבית ועד השואה, אנו למדים שתפקידנו קשה וכרוך במסירות נפש ממש, זהו גורלנו ויעודנו.
בברית המילה אנו מכריזים קבל העולם כולו, שאנו ממשיכים לדבוק באמונתנו, תוך נכונות למסור את הנפש, עד אשר נגיע להגשמת כל שאיפות הטוב והצדק של עם ישראל.
2 - המצווה החשובה ביותר
סימן שלם ייעד השולחן-ערוך, כדי לבאר ולהדגיש שמצוות ברית מילה היא המצווה החשובה שבכל המצוות המעשיות. בדרך כלל, כל סימן בשולחן-ערוך כולל סעיפים רבים, אבל בסימן ר"ס בחלק יורה דעה ישנו סעיף אחד בלבד (שו"ע יו"ד רס א), שכל כולו נועד להדגיש את מעלתה של המילה. וכך הוא לשונו : "מצוות עשה לאב למול את בנו, וגדולה מצווה זו משאר מצוות עשה".
לא מקרה הוא, שמצווה זו מתקיימת בהידור רב על ידי כל ישראל, ללא שום הבדל בין הזרמים והתנועות השונות. גם אם היחס הטבעי נחלש אצל כמה מאיתנו כלפי חלק מהמצוות, לגבי ברית המילה יש הסכמה כללית, המעידה כמאה עדים, על היחס האמיתי של כל יהודי אל האמונה והתורה. אגב, יש עוד כמה מצוות מרכזיות שלגביהם ישנה הסכמה עקרונית די רחבה, כגון, ואהבת לרעך כמוך, כיבוד הורים, יושר, פיקוח נפש, ישוב הארץ, עד שמי שמתבונן בכל התורה ותרי"ג מצוותיה במבט רחב ושלם, מוצא שאין קו ברור המפריד בין דתיים לחילוניים, ולמעשה ישנם חילוניים רבים שמקיימים רבות ממצוות התורה בהידור רב, וישנם המוגדרים כדתיים אבל בפועל אינם מקיימים מצוות רבות. אולם, ללא ספק מצוות ברית המילה היא המצווה שיש עליה את ההסכמה הרחבה ביותר, באשר היא מבטאת יותר מכל את השתייכותנו לעם ישראל, העם שנבחר כדי לגלות את האידאלים האלוקיים בעולם.
אך עם כל חשיבותה המרכזית של מצוות המילה, חובה עלינו לדעת, שיהודי הוא מי שאימו יהודיה, ואף אם הוא אינו מהול ואין ניכר בו שהוא יהודי, מכל מקום מאחר שנולד לאם יהודיה גם הוא יהודי. חשוב להזכיר הלכה זו, מפני שבזמן האחרון קורה שעולים לארץ יהודים שלא נימולו, וישנם הטועים וחושבים, שכל יהודי שאינו נימול נחשב כגוי ועליו להתגייר כדי להצטרף לעם ישראל. והאמת כאמור, שכל מי שאמו יהודיה או שנתגייר על פי ההלכה - הרי הוא יהודי. היהדות מתחילה מהנשמה, מהעובדה שבורא העולם בחר בנו מכל עם, ונפח בנו נשמה המסוגלת לגלות בעולם את הערכים האלוקיים שבתורה. המצוות הן הכלים והאמצעים שדרכם היהדות מתגלה בעולם, כאשר המצווה הראשונה היא מצוות המילה. וזה שאינו מקיים מצוות, אינו חושף ומבטא את הנשמה הקדושה והיהודית שלו.
כל זה אמור לגבי מי שנולד לאם יהודיה, שהוא יהודי למרות שאינו מקיים שום מצוות. אבל גוי, החפץ להתקרב לעם ישראל ולהתגייר, וליצור על ידי כך עובדה הלכתית חדשה, שמעתה ועד עולם כל זרעו ישתייך לעם ישראל, חייב לקבל על עצמו לשמור את כל המצוות. חז"ל מלמדים אותנו, שכל הגויים שבאים להתגייר - שורש נשמתם מישראל (עיין > שבת קמו, א), אבל כדי לגלות את השורש הזה, צריך שהגר יקבל על עצמו את קיום כל המצוות. כלומר, מי שנולד יהודי, נשמתו מישראל, ולכן למרות שאינו שומר מצוות, המציאות הנשמתית שלו לא משתנה. אולם, אצל הגר, רק שורש נשמתו מישראל, ולכן רק על ידי קבלת המצוות בפועל, מתגלה בקרבו הנשמה הישראלית. אמנם דברים אלו לא ניתנים להוכחה, אבל התבוננות רחבה בתולדות עם ישראל, ובאותם הגרים שלא קיבלו על עצמם את מצוות התורה, נדמה שתסייע להבנת הדברים העמוקים שהזכרנו.
לא לקרוא בשמם
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=500