שאלות בנושא תפילה

ישנן שני תפקידים לתפילת העמידה:

1. עמידתו של האדם מול בוראו. הכוללת חוויה של הודאה ובקשה.

2. עבודת ה' כקורבנות, שעיקרה תפילת חובה.

בברכת קדושת ה' בחזרת הש"צ נוסף עניין שלישי, בו הציבור מקדש יחד את שם ה'.

אשריך שאתה משקיע בערך הראשון, ויהי רצון שתזכה לעשות זאת לאורך ימים ושנים.

כשאתה מתחיל להתפלל עם הציבור, התפילה נחשבת כתפילה במניין לכל דבר גם עם
אתה מסיים לאחר הציבור, ולא נפגע כלל הערך השני אותו הזכרנו.

על מנת שמי שמאריך בתפילה יזכה גם לקדש את ה' יחד עם המתפללים, נפסק
להלכה שבזמן שאומר שליח הציבור את הקדושה יפסיק מתפילתו, ויכוון בשקט עם
החזן את פסוקי הקדושה, ונחשב לו כאילו ענה את פסוקי הקדושה (שו"ע ק"ד,
ז). וכך אריכות התפילה לא פגעה בשאר ערכי התפילה עם הציבור.

ולעניין הקורבנות – מעיקר הדין יש לומר את פסוקי פרשת התמיד. חיובה
מופיעה בהלכות תפילה סימן מ"ח, וראה בטור שם חשיבות הדבר. שאר פרשות
הקרבנות מופיעות בשו"ע ב"הלכות הנהגת הבוקר" בלשון "יש נוהגים לומר"
(סימן א' סעיף ט), ורצוי מאד לאומרם אם מספיק, ועליהם אומר שו"ע (שם סעיף
ד): "טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה".


(התשובה ניתנה מהרב בני הולצמן)

רבני ורבניות בית הלל עונים לשו"ת גם בפייסבוק - http://www.facebook.com/B.Hillel