שאלה רגישה בנושא כיבוד הורים

שלום וברכה

זו שאלה רגישה מאוד ועדינה מאוד. אין לה תשובה שהיא נכונה לכל המשפחות. הדבר מאוד תלוי ביחסים בתוך המשפחה, עד כמה את ואביך מנהלים חיים של פתיחות, עד כמה הדברים פוגעים באחרים וכדו'. בשל כך, אני נזהר מאוד מלומר מה לעשות במקרה כזה. אכתוב את העקרונות בלבד, ואת תגזרי מהם את מה שנראה שמתאים למצב המכאיב בו את נמצאת.

א. נקודת המוצא היא שילדים אינם מחנכים את ההורים. נקודת מוצא זו נובעת הן מההלכה, אך לא רק משם. היא נובעת מהמבנה הבסיסי של יחסי הורים וילדים, וילדים אינם אחראיים ואינם מופקדים על התנהגות לא ראויה של ההורים. נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת סיום, בשל שתי הנקודות הבאות.
ב. אם יש צד נפגע בסיפור הזה, ואם אמך בסופו של דבר נפגעת – כאן התמונה הפוכה, כי השתיקה שלך היא מתן פרס למי שעושה מעשה שאינו נכון. על כן, אם ביכולתך לדבר עם אביך על ההיבט הזה של התנהגותו – את צריכה לבחון את האפשרות לעשות כך, כדי שלא תעמדי על דמה של אמך. יש אפוא לחלק בין שאלת שמירת השבת של אביך, שהיא עניין שבינו ובין אלוקיו, ובין שאלת הבגידה (אם היא קיימת) שכאן עלייך לעמוד לימין הצד הנפגע (כאמור, אם ביכולתך לעשות זאת).
ג. הנקודה השניה היא השאלה האם את מסוגלת לדבר עם אביך על הנושאים האחרים, וזאת ללא הטפה וללא חינוך, אלא כחברה טובה של אביך. כאמור, זה תלוי במבנה המשפחתי, ורק את יכולה לדעת האם הדבר אפשרי או לא.
ד. לגבי כיבוד אב ואם: מצוות כיבוד אב שאינו נוהג כשורה היא עניין מרתק בהלכה. באופן כללי ניתן לומר כי היא מחייבת אותך שלא לבזות אותו ולא לצאת נגדו (אלא כאמור במקרה בו מדובר שאת יוצאת להגנת אמך), אולם אין את חייבת לנהוג כבוד במי שנוהג כך כלפי אחרים.

כל טוב