שאלה על שקר .

ב"ה



ברכה ושלום.


אני מעתיק לך מדבריו של בעל ספר החינוך מצוה לז

שלא להעיד בשקר

שלא להעיד עדות שקר, שנאמר [שמות כ', י"ג] לא תענה ברעך עד שקר, ונכפל במקום אחר בלשון אחר [דברים ה', י"ז] עד שוא.

שורש מצוה זו נגלה, כי השקר נמאס ונאלח לעין כל משכיל, גם כי בעדות אמת העולם עומד, שכל דברי ריבות בני אדם מתבטלים בעדות אנשים, ואם כן עדות שקר סיבה לחורבן הישוב.

דיני המצוה, כגון ממי מקבלין עדות וממי אין מקבלין, ובמה יפסלו בני אדם להעיד, וכיצד קבלת העדות, וכי יש בני אדם שאין מעידין לכל אדם מרוב מעלתן, ודרישת העדות והחקירה, והחילוקין שבין עדות ממון לעדות נפשות, והחילוק שבין דרישה לבדיקה, והחילוק שבין עדות בשטר לעל פה, ויתר רובי פרטיה, מבוארין בסנהדרין [דף י"ח ע"א ואילך] ובמקומות בתלמוד.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים אבל לא בנקבות, שאין הנשים בתורת עדות, שהעדות צריך כיוון וישוב הדעת הרבה.

והעובר על לאו זה והעיד עדות שקר בחבירו, שם הכתוב גבול עונשו לעשות לו כאשר חשב לעשות לחבירו. ויש בו מלקות כמו כן. ושם בסנהדרין גם כן מתבאר.









בברכה,



עוזיאל



.