שאלה
הגמ' בשבת קיט, ב, אומרת "אין הדלקה מצוייה אלא במקום שיש חילול שבת", ומביאה בתור ראייה פסוק מספר ירמיהו, ויש לשאול- למה הגמרא לא מביאה פסוק מן התורה, שקדושתה גדולה יותר משל הנ"ך, "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", ומפסוק זה אפשר ללמוד מידה כנגד מידה, ואם ישראל ידליקו ויבערו אש בשבת- תבוא עליהם אש.
עוד שאלה- מה ההבדל בין לשון "דליקה" שמוזכר במסכת שבת, לבין לשון "אש" שמוזכר במסכת בבא קמא, לעניין נזיקין.
תשובה
שלום וברכה
התשובה נמצאת כבר בתוך השאלה.
אתה עצמך כתבת בשאלה כי לצורך שימוש ב"לא תבערו אש..." יש צורך בהכנסת ממד נוסף לדרשה, והוא ה"מידה כנגד מידה". הגמרא העדיפה פסוק האומר את הדברים, בלי צורך להכניס מבחוץ עניינים נוספים.
אני לא יודע מה ההבדל בין אש ובין דליקה.
כל טוב ויישר כוח